theater

זהו. חשבתי שיש עוד סיכוי, חשבתי שאולי יבוא היום והוא יראה עם מה הוא הסתבך, אבל לא. הוא החליט.

הם מתחתנים.

אני חייבת להודות שקיבלתי את זה טוב יחסית לבן אדם שהולך לבלות את שארית חייו עם אבא דבוק למפלצת.

זאת אומרת, מה אני עוד יכולה לעשות? לבכות לו? לא לדבר איתו?

מה הטעם?

זה רק יהרוס לי את הקשר איתו, סתם.

זה הוא שיסבול עכשיו כל החיים שלו עם המכשפה הזאת שאוכלת לו את הכסף, לא אני.

אני לא אתן לה לגעת בי. אני אתלה שום על הקירות מצידי, כל מה שצריך.

היא לא תפגע בי.. אני לא אתן לה.

(שיר שמתאים לי כרגע: Enjoy The Silence\ Lacuna Coil)

אחד הדברים הכי מעצבנים בחיים זה שהם גורמים לך להרגיש טיפש.

משנים את דעתך ברגע. משנים את ההרגשה.

כעסתי רוב היום כי חשבתי שידיד שלי מסנן אותי.

אני יודעת שזו סיבה גרועה לכעוס אבל זה אחד מהדברים הקטנים האלה שמציקים לך.

למה הוא סינן אותי? למה הוא לא מתקשר חזרה? איזה בן זונה.

זה תמיד ככה, אני בטוחה שאני לא היחידה. 

בכל מקרה הרגשתי רע וסרטים התחילו לעבור לי בראש.

אולי עשיתי משהו? אולי אני מציקה? אולי לא אכפת לו?

ואחרי שאני מבינה שכבר הגיע הערב אני מתיישבת על המיטה פותחת את האמ פי

ואז הוא מתקשר.

"אני מצטער.. שכחתי את הפלאפון בבית ועכשיו חזרתי הביתה.. מה קורה?"

ואני, כולי שמחה שהוא ענה לי, שוכחת את הכעס ברגע ומתחילה לדבר ולצחוק איתו ולספר לו איזה נחמד היה היום ושאני סולחת לו ושזה סבבה וכמובן שאני מבינה...

עכשיו תאמרו לי, מאחד עד עשר, כמה טיפשי הדבר הזה?

מאיזו סיבה בדיוק כעסתי?

מה?, בגלל שהוא סינן אותי?

נראה לי שהוא נהנה מזה, האיש שמושך בחוטים. נהנה לראות איך בני אדם גורמים לעצמם לצאת טיפשים.

נו... מה זה משנה.

הבדיחה עלי D:

למה כולם אומרים שתמימות זה טוב?

תשמעו ממישהי שכן כזאת, זה לא כזה טוב כמו שאתם חושבים.

לחשוב שכל העולם מתוק וורוד וחמודי, ושכולם חסודים ותמימים ושלעשן זה רע זה לא בדיוק המחשבה הנכונה היום.

היום כל בן אדם שני מעשן וכמעט חצי מהשכבה שלי כבר לא בתולים וכבר מזמן הגענו למסקנה שאף פעם לא יהיה שלום ומי שכן חושב את כל הדברים האלו,

הוא בהחלט תמים.

אז למה אני חושבת שאני תמימה אם אני מודה בכל הדברים האלו? ככה..

- אין מצב שאני אעשן. לא בגלל שזה מזיק לבריאות או משהו, פשוט כי לא יהיה לי את האומץ. הרגילו אותי להאמין שלעשן זה רע ומזיק ושאני לא צריכה את זה. אבל מצד שני זה כמו גלגל עזר, משהו שמרגיע אותך.. זה כמו לומר אל תשתמש במחשבון במבחן אם אתה יכול בלי כאשר כולם משתמשים בו. 

- כל דבר שקשור למיניות מרתיע אותי. אפילו חיבוקים עושים לי חשק לברוח מה שיותר מעצבן, אם נגיד ידיד שלי רוצה לחבק אותי. מה שיותר מרתיע אותי זה כשאנשים מספרים לי מה הם עושים עם הבן זוג שלהם.. אני לא באמת צריכה לדעת את זה.. בעיקרון זה גורם לי לחשוב דברים על הבן אדם שהם לא נכונים או מוצדקים.

לפעמים הייתי רוצה לצאת מהקופסא הזאת ולראות את העולם כמו שהוא,

רק בשביל לדעת מה אני מפסידה, בלי המשקפיים הורודים שעושים את הכל טוב ויפה,

או במקרה שלי פשוט.. מוזר.