סיפורו של אננס

פאק שורט ג'ינס שאני צריכה לקחת עשר מידות מעל ממה שאני באמת? כי מישהו שם החליט שזאת המידה שלי? עצוב פשוט עצוב, לא הרגשתי ככה מעולם.. סבלתי. שוב שאנחנו לא יפות? נכנסתי לטוונטי פור סבן.. אמאאא מחריד הכל קטן למה הכל כזה קטן? כן יש לי שרירים ברגליים כי הייתי משחקת טניס ורצה אז סליחה באמתתת שאין לי שתי מקלות גלידה במקום רגליים..

חזרתי הביתה, אחרי כל התסכול הזה בללי כלום.. החלטתי לעבור בקניון אצלינו בעיר, נכנסתי לגולף ומצאתי חצאית. סוף סוףףףףף משהו. אבל היא
לא התאימה לי לבגדים שכבר תכננתי ללבוש למחר. סתם קניתי אותה כי זה הרגיש לי שאם אני לא יקנה כלום אני יתחיל לצרוח באמצע החנות. חחח הגיון של אישה. 

ארוחת צהריים: קמצוץ פסטה שלוש צבעים, ברוקולי , איזה 4 כרוב ניצנים וקצת שעועית+ שמנת לבישול. מעל בולגרית ופרמז'ן. 

אמא ראתה שאני עוברת לשלב של דכאון כרוני חח החליטה למשוך אותי בחזרה לחנויות בהם כבר הייתי לפחות 3 4 פעמים השבוע.. טוב עוד הפעם רנואר וקסטרו אותו דבר.. חצי חורף חצי עונת מעבר שאריות של קיץ. באלגן בקיצור לא ברור כלום. אני בחולצה מידה 36! 3.6! אני יחזור על זה שוב.. לא 38 .. למה אני צריכה למדוד חולצה שכתווווב עליה שהיא 38 
אבל בפועל היא הייתה די צמוה. אז מה פתאום ביום אחד בשעה או בדקה השמנתי? פאק למה אין סטנדרטים לדברים האלה? אף אחד לא מבין שכןן יש אנשים קצת חלשי אופי כמוני וכן נדפק להם המוח בילדות ויש לי הפרעות אכילה וכל קטע כזה מכניס אותי לDOWN.. זה משפיע על הכול על כל החיים ואיי.. אני באמת שלא מבינה למה זה ככה.