The Invisible Girl.
פשוט המקום שלי לכתיבה. |
 כינוי:
רואה ואינה נראית בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הוסף מסר | 3/2014
בכי כל כך כואב
היא סיפרה לי על הפעם ההיא שהיא בכתה מתוך כאב טהור.
נייתי להבין אותה, אבל לא באמת הבנתי. עכשיו אני מבינה. עכשיו אני מבינה טוב מידי. אני בוכה וכואב לי כל כך. כואב לי בצורה לא מתוארת. והבכי יוצא ויוצא וזה לא נגמר. אני מרגישה את המועקה הענקית הזאת בלב.
לא אוכל לדבר איתו ולהתכתב איתו כל היום כמו עכשיו החל ממחר.
זו הרגשה נוראית. אני לא יכולה לתאר לעצמי איך זה לא לספר לו על כל רגע קטן שעובר עליי או לשמוע על כל רגע קטן שלו באותה דקה. אני פשוט לא יכולה.
יש משהו שקורה לי והוא הראשון לשמוע על זה.
הוא הראשון שאני כותבת לו כשאני קמה בבוקר, והאחרון שאני מדברת איתו לפני שאני הולכת לישון. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי עכשיו. כואב לי.
אני מרגישה כאילו אני נחנקת. אין לי אוויר.
הנה עכשיו לדוגמא. אני בוכה כמו מטורפת, ורק הוא יכול להצחיק אותי ברגע כזה. רק הוא והמילים שלו והסיפורים שלו ומה שזה לא יהיה אפילו.
אני באמת לא יודעת אם זו תגובה מוקצנת מידי, אבל פשוט כל כך כואב לי. הלב שלי זועק.
אף פעם לא הייתי במצב של חוסר יכולת להפסיק לבכות. אני מרגישה כמו ממטרה, הדמעות לא עוצרות. הלב לא מרפה.
אני מרגישה אחיזה כה כואבת. כאילו דוקרים אותי שם.
ואני לא מקלה על עצמי. אני ממשיכה לחשוב על זה וכואב לי כל כך.
אוי וכשהוא אמר לי "לא אהיה פה כדי להגיד לך..." הדבר הספציפי שהוא אומר כל הזמן באמת לא רלוונטי, אבל הדמעות בשלב הזה יצאו לבד. לא יכולתי לעצור אותן. הן פשוט זלגו בלי לשאול אותי. הן פשוט זלגו וזלגו בלי רשותי.
עכשיו זה גם לא כל כך ברשותי, אבל אין לי למה לעצור אותן יותר. וזה ממשיך וממשיך. הנה הוא שוב גורם לי לחייך.
אני אוהבת אותו בצורה בלתי יתוארת.
אני רק רוצה שהכל יהיה בסדר. שתיגמר התקופה הזאת. ושהתקופה הבאה תהיה יותר טובה.
אני חושבת שנרגעתי קצת.
מקווה שאהיה בסדר מחר, והכי מקווה שהוא יהיה בסדר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
