The Invisible Girl.
פשוט המקום שלי לכתיבה. |
 כינוי:
רואה ואינה נראית בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הוסף מסר | 6/2014
כועסת
זה מרתיח אותי. אני שונאת את זה.
הן יוצאות לפאב. וזה כואב. כי אני עוד לא בת 18, ואני לא יכולה לבוא איתן, והן אפילו לא טורחות לשאול אותי כי הן יודעות שאני סתם אעכב אותן ולא אאפשר להן ללכת בגלל הגיל שלי.
אז אני נותרת בודדה, כי לי אין את האפשרות ללכת לשם איתן ולהנות. גם בלי לשתות, סתם להיות עם חברות, להיפגש איתן ולהנות. אין לי את זה יותר, כי אני לא בת 18. כמה טוב זה הא?
נכון שאף פעם לא מתתי על לצאת מהבית, אבל תמיד כשיצאתי נהנתי ממש.
וזה מכעיס אותי. זה מרתיח אותי, כי אני לא אשמה בגיל שלי, אני בת 17 וזהו. וזה לא פייר שהחברה הכי טובה שלי יודעת שאני בבית ועדיין בוחרת לצאת איתן למקום שבו לא אוכל להיות, ולא תורחת בכלל לשאול אותי לפני זה אם זה מרפיע לי או אם אני רוצה לעשות משהו.
זה ממש לא פייר. וזה מרגיש לי מאוד צבוע שפעם הן היו מזמינות אותי לכל מקום ולכל דבר שהן היו עושות, כי רוב הפעמים זה היה אצל מישהי מהן בבית. ועכשיו כשהן "חוקיות" הן הרי הולכות רק לפאבים ולא מזמינות אותי כבר לשום מקום. כי אי אפשר.
אולי זה קצת אשמתי, כי בזמן האחרון אני התרחקתי ולא הייתי פה, אבל זה באמת לא קשור. זה באמת צבוע.
וזה מרגיש לי בודד. מרגיש לי לא נעים, ואני שונאת את זה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
