The Invisible Girl.
פשוט המקום שלי לכתיבה. |
 כינוי:
רואה ואינה נראית בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הוסף מסר | 6/2014
שחרור לא מהעולם הזה
זו ההרגשה שלי עכשיו. לא הבנתי אפילו כמה שאני זקוקה לזה.
אז אתמול (היום) היה לי נשף. וזאת הייתה החוויה של חיי.
ברור שרוב הכיף שלי היה כי שתיתי, אבל לא הגזמתי (בדיוק כמו שתכננתי!) ונהנתי מכל רגע, וזו הייתה הנאה טהורה, ושמחה מטורפת.
רקדתי כאילו אין מחר, ונהנתי בצורה מטורפת.
אני לא יכולה לתאר כמה שנהנתי. אני חושבת שזה בעיקר בגלל העובדה שלא ציפיתי להנות שם בכלל, לא ציפיתי שיהיה לי כיף, וחשבתי שכולם פשוט ישתכרו וזה סתם יהיה מיותר.
אבל זה לא היה ככה. זה היה אחרת לגמרי.
לא בגלל שכולם היו נחמדים לכולם, אלא כי כולם הבינו שזה באמת הסוף של י"ב, שזה באמת ה"חגיגה" האחרונה של כולם עם כולם, ושזה באמת החוויה האחרונה שלנו כשכבה (גם אם לא הכי מגובשת שיש).
הייתה מוזיקה מעולה, לא ציפיתי גם לזה. היה מצב רוח מטורף באוויר, והיה רצון לרקוד עד אין סוף, גם אם אני קצרת נשימה כבר וגם אם חם ודביק.
אז ככה חזרתי הביתה ב-5 בבוקר, עייפה, פחות שיכורה ממה שהייתי, משוחררת בצורה מטורפת, מחוייכת, שמחה וכמובן שעייפה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
