 כינוי:
רואה ואינה נראית בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הוסף מסר | 6/2014
מעצבנת
לא יודעת אם היא מסננת או לא, אבל היא מעצבנת. היא לא עונה לי כל היום וזה מרגיז. אני לא יודעת מה איתה ואני דואגת.
זה מרגיז ומוציא אותי מכליי שהיא התקשרה דווקא כשלא יכולתי לענות ועכשיו כשאני חוזרת אליה היא לא עונה.
מעצבן מעצבן מעצבן כל כך
אני לא יודעת אם היא כועסת עליי או מה שזה לא יהיה, אני רק יודעת שלא דיברתי איתה כל היום וזה מדאיג וחשוד כי היא תמיד מתקשרת אליי או עונה לי כשאני מתקשרת אליה.
והיום סיננה אותי באופן כל כך גלוי. רק רוצה לדעת למה. לא להציק יותר מידי רק שתגיד לי למה.
אוף.
| |
שחרור לא מהעולם הזה
זו ההרגשה שלי עכשיו. לא הבנתי אפילו כמה שאני זקוקה לזה.
אז אתמול (היום) היה לי נשף. וזאת הייתה החוויה של חיי.
ברור שרוב הכיף שלי היה כי שתיתי, אבל לא הגזמתי (בדיוק כמו שתכננתי!) ונהנתי מכל רגע, וזו הייתה הנאה טהורה, ושמחה מטורפת.
רקדתי כאילו אין מחר, ונהנתי בצורה מטורפת.
אני לא יכולה לתאר כמה שנהנתי. אני חושבת שזה בעיקר בגלל העובדה שלא ציפיתי להנות שם בכלל, לא ציפיתי שיהיה לי כיף, וחשבתי שכולם פשוט ישתכרו וזה סתם יהיה מיותר.
אבל זה לא היה ככה. זה היה אחרת לגמרי.
לא בגלל שכולם היו נחמדים לכולם, אלא כי כולם הבינו שזה באמת הסוף של י"ב, שזה באמת ה"חגיגה" האחרונה של כולם עם כולם, ושזה באמת החוויה האחרונה שלנו כשכבה (גם אם לא הכי מגובשת שיש).
הייתה מוזיקה מעולה, לא ציפיתי גם לזה. היה מצב רוח מטורף באוויר, והיה רצון לרקוד עד אין סוף, גם אם אני קצרת נשימה כבר וגם אם חם ודביק.
אז ככה חזרתי הביתה ב-5 בבוקר, עייפה, פחות שיכורה ממה שהייתי, משוחררת בצורה מטורפת, מחוייכת, שמחה וכמובן שעייפה.
| |
מוקסמת
בכל פעם מחדש אני מוקסמת.
נפעמת, מחוייכת, נלהבת רצה לפגושך.
בכל פגישה שלנו אני מרגישה כאילו הלב שלי ייצא מהמקום מרוב שאני מתרגשת לראותך.
בכל פעם שאני הולכת במהירות לתחנה או יורדת מהאוטובוס אלייך, אני מרגישה מודהמת, מרוב ההרגשה הנפלאה הזו שמציפה אותי בכל פעם מחדש. מוקסמת שהיא לא פוחתת, שהיא מתחזקת. ונהפכת למדהימה בכל פעם יותר-ויותר.
וזו הרגשה מדהימה. מוקסמת ממנה וממך, בכל פעם מחדש.
סומק קל ואינו נראה לעין עולה על פניי ברגע שאני רואה אותך, הנשימה שלי עוצרת מרוב שהתגעגעתי לפנים המקסימות שלך, לידיים המדהימות שלך שעוטפות אותי בחיבוק הכי חם בעולם ולא עוזבות לרגע, לריח הממכר שלך ולחיוך המושלם שלך.
ברגע שהידיים שלך עוטפות את גופי, וידיי מוחצות את גופך, אני כל כך מאושרת שאני יכולה לקפוץ עד לשמיים. ויש לי כל כך הרבה אנרגיות, שאני לא יודעת איך לבזבז אותן, עד שאני מקפצת לידך מרוב שמחה, עדיין בחיבוקך. ואתה צוחק את המצחוק המדהים שלך, ואומר שאני חמודה.
ורק מלשמוע את זה אני שמחה עוד יותר, שמחה נפלאה, שמחה כזו שאי אפשר לתאר בכתב, או בכלל.
ואז אתה אוחז בידי, ואנו הולכים ביחד. לשם או לשם, ידי בידך, וידך בידי, ואני פשוט מאושרת עד עמקי נשמתי.
| |
כועסת
זה מרתיח אותי. אני שונאת את זה.
הן יוצאות לפאב. וזה כואב. כי אני עוד לא בת 18, ואני לא יכולה לבוא איתן, והן אפילו לא טורחות לשאול אותי כי הן יודעות שאני סתם אעכב אותן ולא אאפשר להן ללכת בגלל הגיל שלי.
אז אני נותרת בודדה, כי לי אין את האפשרות ללכת לשם איתן ולהנות. גם בלי לשתות, סתם להיות עם חברות, להיפגש איתן ולהנות. אין לי את זה יותר, כי אני לא בת 18. כמה טוב זה הא?
נכון שאף פעם לא מתתי על לצאת מהבית, אבל תמיד כשיצאתי נהנתי ממש.
וזה מכעיס אותי. זה מרתיח אותי, כי אני לא אשמה בגיל שלי, אני בת 17 וזהו. וזה לא פייר שהחברה הכי טובה שלי יודעת שאני בבית ועדיין בוחרת לצאת איתן למקום שבו לא אוכל להיות, ולא תורחת בכלל לשאול אותי לפני זה אם זה מרפיע לי או אם אני רוצה לעשות משהו.
זה ממש לא פייר. וזה מרגיש לי מאוד צבוע שפעם הן היו מזמינות אותי לכל מקום ולכל דבר שהן היו עושות, כי רוב הפעמים זה היה אצל מישהי מהן בבית. ועכשיו כשהן "חוקיות" הן הרי הולכות רק לפאבים ולא מזמינות אותי כבר לשום מקום. כי אי אפשר.
אולי זה קצת אשמתי, כי בזמן האחרון אני התרחקתי ולא הייתי פה, אבל זה באמת לא קשור. זה באמת צבוע.
וזה מרגיש לי בודד. מרגיש לי לא נעים, ואני שונאת את זה.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
