האהבה גורמת לי לכ''כ הרבה מוזה.
קטע קשה להבנה אבל באמת מהלב..
הו אלוהים, אנא סלח לי כי במחשבתי אני בטוח שלעולם הזה הגיעה למעני...
סלח לי כי חושב אני שחטאה בהיותה עם אחרים גם לפני כאילו תמיד היתה בחיי.
הו אלוהים,חוששני שחטאתי כי ברואי את יופייה אני נמוג ומול מבטה ליבי מתמוסס לו...
כאילו בלידתה שלה שלחה את ליבה לתוכי ושם התקבע לו בליבי לעולם ולא יברח לו לעד.
כמו מיקומה של השמש,הכוכבים הנוצצים.
אהבתי וכמיהתי אלייה ברורה כאור החמה ומוארת כאור הירח לכל .
בליל תנים סוער ומוצף בחיבה עזה,
ומנגד גם ביום בהיר תאיר לכל.
הו אלוהים, בלעדיה אין לי דבר,
כאילו ריצפתי אדמתי נשמטת ונבלעת מתחתיי,
ונשמעתי למעלה עולה,וליבי למטה נקבר לעולם...
הו אלוהים, איחוליי לעצמי שלא ארגיש דבר מלכתה כלל וכלל שלא תלך,
כי בן אדם ללא לב אינו חי,
ואני בחיי ארגיש כמת.
הו אלוהים, תודה על כל העתיד הזוהר שבראשי מצוייר בזכותה וזכותך.
-רק שיתגשם-.
היא יקרה לי מפז..
אוהבת אותך.
_________________________________________________
"אומרים שברגע שכותב מראה את יצירתו בפומבי , היצירה נהרסת כי כל אדם ואדם מפרש את מילותיה כאחרת..."