יומן ההרזיה והשיתוף שלי..

מה זה הפאקינג חרא בוקר הזה?!

אני שונאת אותו.

ידיד שלי העיר אותו בבוקר. המטומטם כל בוקר מתקשר אלי באיזה 10 כאילו אני ערה. באמת בנאדם, למה אתה חושב שזה שאתה פריק ומתעורר מוקדם אז גם אני מתעוררת מוקדם. כל בוקר זה ככה. ואז כשאני לא עונה, הוא מתקשר אחרי חצי שעה, ואחרי חצי שעה שוב פעם בדרך כלל הוא מצליח להעיר אותי אבל היום הייתיכל כך עייפה שהצלחתי לישון עד 13:00 כששוב פעם הוא התקשר..

"מהה?? מהה אתה רוצה אני ישנהההההה!!!?!?!!!!"

"רק רציתי לדבר איתך.."

"אבל אני ישנננההה!! ישנההה!!"

"כן, פשוט....."

"בייייייי"

"רק רציתי.... לדברר... איתךך..."

"בייי!"

|ניתוק|

כבר לא ממש הצלחתי להרדם..

אחר כך נכנסתי לפייס אחרי שלא הייתי בו איזה שבועיים..( נמאס לי מהפייס לא יודעת..)

פתאום ידיד שלי שאני לא מדברת איתו בגלל איזה קטע שהוא דפק מתחיל לדבר איתי..

אז כזה אמרתי לו שאין לי מושג איך הוא הגיע למסקנה שאני מדברת איתו והמסכן הזה עוד אומר לי שאם כבר אני צריכה לשמוח מזה שהוא סוף סוף מדבר איתי אחרי שהוא לא דיבר איתי חודש..

קיצור השיחה נגמרה רע.

כדי להוסיף על כל החרא הזה עוד ידיד שלי עצבן אותי כשסיפרתי לו את זה והוא יודע שהילד הה לא בסדר אבל עכשיו בגלל שהם חזרו לדבר אז הוא מגן עליו אחרי שתמיד תמיד הוא ירד עליו. גם הוא כזה ילד בלי עמוד שידרה, מנסה לחקות אנשים.. את הדעות שלהם ואת ההתנהגות ואת הדיבור.. מה לא.

בעעעעע!

כדי שזה בכלל יהיה בוקר 'מושלם' אז אני גם במחזור, ההורים שלי לקחו לי את הריטלין (שבאמת אחד הדברים שהכי עוזרים לי) כעונש..

אין לי תמיכה מהמשפחה בכלום, אמא שלי ואני שונאות אחת את השניה ואבא שלי תמיד עוזר לה.. אפילו שהוא יודע שאני צודקת.

יש לי ללמוד כל היום ואין לי עבודה וכסף וחם לי!

ואני לא מוצאת את הפניסטיל וכולי עקיצור ומגרד לי בטירוווווף!

חרא של בוקר

חרא של יום

אני שונאת את היום הזה

אווווווףף!!

אני לא מרימה ידיים, גם אם נשאר לנצח,  

בסוף זה יקרה, אני לא דואגת.

דומיה ואור הנרות סביב,
יושבות חבוקות אל מול חלון,
קטורת, ובשמים ריחות של יסמין.

כבר כמה ימים שמנגינות בתוך הראש לי מטיילות,
ובלילות את שאהבה נפשי חבוק אחבק.
עינייך דומעות מהמנגינות שבליבי שרה אלייך גואה ,
ועכשיו את איתי לנצח, יחד נחיה.... 

 בסוף זה יקרה. אני לא דואגת..

אנה.