שישי בערב, שבועיים לפני הניתוח. אני אמור להיות בעיצומה של אורגיה סוערת עם גמדות סיאמיות או בטריפ LSD משוחח עם מנורות בענייני פילוסופיה, חי על הקצה בחינגה של אכוֹל ושתוֹ, אבל אני נמצא בבית, לבד, עם המחשב והספרים והקירות. מזג האוויר חורפי ואנשים טובים שאני חפץ ביקרם לא עונים לי לטלפון. החצופים בטח מצאו להם חיים והשאירו את סחבק לבד לדבר עם המקלדת.

הבחור הנפאלי המתוק והמקסים שמלווה אותי בחודשים האחרונים יצא לחופשת סופשבוע והשאיר אותי עם מחליף, בחור נפאלי-הודי שזכה אצלי לכינוי החיבה ''מנואל''. כמו המלצר ההוא מהמלון של פולטי, גם הברנש כאן ניחן ביכולת תקשורת פרובלמטית באנגלית, אך חסר הקסם הספרדי והשפם. לא שהנפאלי היומיומי מדבר באנגלית שוצפת, אך הוא מפצה על כך באישיות מתוקה ובאינטואיציות בריאות שסייעו לו להתאקלם כך תוך יום וחצי אחרי שבע שנות פיליפיני. עם המחליף אני שוקל שלוש פעמים לפני שאני מבקש ממנו משהו, לראות אם זה שווה את המאמץ. במיוחד אם לצורך כך אני נאלץ לקטוע את נחרותיו על המיטה. הנה, בפעם הראשונה שהיה כאן אכלנו ארוחת ערב וביקשתי ממנו שיביא את המלח שנמצא על השולחן במטבח. האיש שמע את החלק של ''השולחן במטבח'' אך לא הבין את השאר. במקום לבקש שאחזור על בקשתי (שהרי ממילא אני חוזר על כל בקשה לפחות פעמיים לפני שהוא מבין) הוא החליט לנסות ולהמר. אז הוא דשדש בגבו הכפוף בכניעות מטרידה למטבח ואחרי דקות ארוכות, ארוכות מדי, חזר ובידו בקבוקון של ליקר שוקולד מראש השנה של לפני שנתיים, שזה כמעט כמו מלח אבל ממש לא.

כמעט כל דבר שאני מבקשממנו לעשות או להביא מוביל לסדרת שאלות וידוא:

"?This one"

"No"

"?This one"

"No"

וכן הלאה במשחקים של חם/קר וימינה/שמאלה. אלוהים, האנרגיות שעליי להוציא כדי שילחץ על הכפתור להדלקת האור.

אני מנסה לתאר לעצמי מצב שבו אני נחנק על בוטן או משהו ובעודי מחרחר שיביא לי כוס מים אצטרך לכוון אותו ימינה מסבון הכלים, שמאלה ממדף התבלינים. לא, לא החומוס; גם לא האורז; כן, המים. בכוס. לא בצלחת, בכוס. לא, עזוב את הטוסטר, רק נתן לי את הפאקינג מים. תודה.

ואני לא מדבר על זה שהוא כמעט הכניס סיר אורז לחימום במיקרוגל.

זה המצב וזה האיש שעמו אחיה את 24 השעות הבאות, אפילו פחות. מחר כבר אפגש עם חברים, בפנים או בחוץ, ואוכל לנהל שיחה עניינית ובעברית. בינתיים באופן כללי די שקט כאן. הוא ישן או בוהה או חושב בחדרו, ואני כאן מקליד אל תוך הסייבר ספייס.

אם מישהי כאן פנויה לאורגיה ו/או מכירה גמדות סיאמיות, צרי קשר. ווקמן מחכה לך כאן, לבד, בחושך.