הלילה האחרון בהחלט עתיד להיכנס לפנתיאון הלילות המחורבנים בחיי. באחת עשרה הלכתי לישון בידיעה שבשלוש וחצי עליי להתעורר כדי לנסוע לצילום MRI באכילוב. למעשה הייתי אמור להתעורר עוד קודם, בסביבות אחת, לצינור לילה שלי. מאז שהוצא הקטטר הקבוע לפני כשבועיים נכנסתי לריטואל של הצינתורים - צינור שנכנס לביקור ארבע פעמים ביום לריקון השלפוחית בשל חוסר יכולתה להתרוקן באופן רצוני ויזום מצדי. קצת חרי אחת עשרה כבר התחלתי להרגיש לחץ, שזה קצת מוזר, כי אני דווקא לא שותה מספיק לאחרונה, אבל הנחתי שהניסיון שלי לפצות על הכמויות הנמוכות משעות היום והערב חזר אליי כבומרנג. אז ביקשתי צינתור מוקדם וקיבלתי. להפתעתי היו לי רק 150 מ''ל לספק, שזה ממש מעט בהתחשב בלחץ שהרגשתי אבל לך תתווכח עם הגוף הזה. חוץ מזה, הנחתי שהצנתור המוקדם בעצם יותיר לי זמן שינה רצוף יותר עד שאקום בשלוש וחצי.

החגיגה החלה אחרי שעה. בחצות עוד שכבתי ער במיטה, נאבק בספאזמים עצבניים וחסרי בושה שהקפיצו לי את הרגליים והוציאו לי את הנשמה. ובדיוק כשהעסק התחיל להירגע והגוף נכנס לריחוף הנעים שלפני השינה, הרגשתי את ההרגשה שאין לטעות בה, הידיעה החד-משמעית, שברגע זה ממש פלטתי יציאה בלתי מתוכננת לתוך המכנסיים. קשה אולי להאמין, אבל לכמה שניות שקלתי לא לצלצל לאחות כי הגוף הרגיש סוף סוף כל כך רגוע ונינוח, אבל אלה היו רק כמה שניות ובצר לי לחצתי על הפעמון הכחול שבמעקה המיטה. דקה אחר כך הופיעה האחות, אחת החביבות עליי במחלקה, ואני הבעתי בפניה את חששי שבצעתתי פליטה שלא מן המניין. אולי זה רק גזים, אמרה היא בחיוך מלא תקווה, אבל אני ידעתי אל-נכון שלא בגזים מדובר. משיכה קטנה של הגוף אליה והצצה קטנה בתוך המכנסיים אימתה את חששי, והאחות פנתה ללא דיחוי למלאכת הניקוי. היא שאלה אם ארצה לרדת להתקלח או לנסות להסתפק לעת עתה במגבונים ואני אמרתי שאני אמנם אדם היגייני מיסודי אבל אני ממש רוצה לישון ושאם הבלגאן לא גדול מדי, אני מעדיף את הניקוי היבש. אז חבילת המגבונים הובאה מהארונית והמגבונים החלו להישלף בזה אחר זה וניקו את הפרש. חצי חבילה אחר כך, כשהסוף צלע לקראתנו, הרגשתי התכווצות פתאומית בשלפוחית - זו ששעה קודם רוקנה - ונוזל חם השפריץ החוצה על המיטה, הרצפה וגם על האחות עצמה. בשלב הזה אמרה האחות, עדיין בחיוך, שאין ברירה - הולכים להתקלח. אז כיסא השירותים הובא אליי ואני הושבתי עליו והתגלגלתי ראשית אל האסלה כדי לנסות לרוקן את מה שנשאר. מסתבר שהיה. אחר כך הגיעה האחות ורחצה אותי היטב במים וסבון. משם גלגלה אותי אל המיטה, שבינתיים הוצעה במצעים נקיים ויבשים, הלבישה אותי בחולצה נקייה ויבשה, והניפה אותי בקושי על המזרן. אלא שהנחיתה לא הייתה ממש מוצלחת ושכבתי באמצע המיטה, רחוק מהכרית, והיה צורך להימשך מעלה. ברגע שאחזתי בזרועה שמשכה במעלה המיטה, חשתי שוב בהתכווצות הזאת בשלפוחית והמצעים הנקיים יחד עם החולצה הנקייה הושקו במי קולחין תוצרת עצמית. שוב הלכה האחות, עדיין מחייכת, ושבה עם מצעים נקיים ויבשים, מכסה מבעוד מועד את הנקבים שלי המועדים לפורענות בחיתול. אחר כך הלבישה אותי בחולצה נקייה ויבשה ועזבה אותי לעבודותיה השוטפות כשהשעון הגדול על הקיר מורה על השעה אחת ועשרים לפנות בוקר. שעתיים וחצי אחר כך הגיע האח הגדול לדחוף לי צינור אחרון לפני היציאה לדרך. לקראת סיום הוא יצא מהחדר וחזר עם חיתול נקי. שאלתי אותו לשם מה חיתול חדש, הרי החיתול הזה נקי. הוא השיב, ''מה אתה אומר?" והעביר כמה מגבונים לחים בישבני הצואה.

וזה היה רק חלקו הראשון של הלילה הלבן.

נסו אתם לשכב אחרי כל זה ארבעים דקות בתעלת MRI צפופה כשהרגליים שלכם ספסטיות, הצוואר שלכם תפוס, הסוגרים שלכם מוטלים בספק, הגוף שלכם מתפרק והטכנאי מבקש מכם בעדינות, בבקשה לא לזוז.

מי שטוב לו ושמח כף ימחא.

נ .ב.