ושוב במחלקה השיקומית בבית החולים על שם צ'יבה בתל הגומר.

בתחילת השבוע עוד הייתי באיכילוב, שם החדירו לי למוח צינור ניקוז המכונה "שאנט" כדי לגנוב לי רעיונות לפוסטים שלא אוכל ללכלך עליהם יותר בבלוג. אבל זה לא עזר להם. חה.

הניתוח נקבע די בדחיפות לאחר שבוע שבו העולם נחשף לגרסה הסנילית שלי, בגיל 33. במשך שבוע המחשבות שלי צפו בתוך נוזלי המוח שלי ושבו והציגו את עצמן מחדש באור רענן, בהפרשים של עשר דקות. הייתי כמו דג זהב שמגלה מחדש כל פעם את המערה הסודית באקווריום, או כמו הגיבור בממנטו שלומד על עצמו כל פעם מחדש, או כמו דג זהב שמגלה מחדש כל פעם את המערה הסודית באקווריום, או כמו הגיבור בממנטו שלומד על עצמו כל פעם מחדש, או כמו דג הזהב בממנטו שמגלה את עצמו כל פעם במערה הסודית באקווריום.

אז אחרי כמה ימי התאוששות אני סנילי פחות, מובחל קצת יותר, אבל מתאושש, ומוכן בפעם השלישית לנסות ולהשתקם כמו שצריך.

עדכונים בהמשך.