לא עכשיו. אני דוחה הכל לפעם שהחזירים עם הכנפיים הקטנות יעופו.

הגעתי למסקנה שכתיבה מוערכת יתר על המידה.

ויודעים מה? הרבה יותר נחמד לי בפייסבוק עם התמונות והשיטחיות.

קיבלתי ציון ממש גרוע בפסיכומטירי וכולם מסביבי קיבלו הרבה יותר גבוה. עכשיו נשאר לי רק להחליט אם ללכת בעקבות הזרם ולנסות לעבור את היגהנום הזה שוב בחודש אוקטובר או לחכות קצת שהמוח שלי יקפא בצבא ואז ללכת שוב לעשות קורס.

מרגע לרגע מתחזקת אצלי ההרגשה שאני במקום שבו אני לא אמורה להיות, אם אנשים שאיתם אני לא אמורה להיות. חשבתי שעד כיתה י"ב אני כבר אמצה סוף סוף את המקום שלי. וזה לא קרה, ומשהו אומר לי שזה לא יקרה עוד הרבה זמן.

     מי שטען שלא בריא להדחיק רגשות הוא השוטה הגדול ביותר ביקום.