אני רוצה להתחיל את הפוסט בהכרזה והצהרה; אני חרא של חברה !
כבר הזכרתי בפוסט קודם את כול עניין החברה הרזה שהתחילה לקבל "מחמאות" על כמה שהיא רזה/רזתה. יותר אזהרות ממחמאות.
וכמובן שחרא בן אדם שכמוני נאכל קנאה. קנאה טיפשית ומפגרת.
נאכלת תסכולים על עצמי כמה שאני שמנה ומגעילה את עצמי. ואיך אני מתקנת את זה? איך אני שולטת בבהמה הזאת שאני קוראת לה "אני" !@?
החלטתי לחזור למוח היצירתי של גיל 18 ולהעלות דרכי פעולה. יותר בסגנון עונשים. כמו פעם.
אז בתור התחלה כדאי שנטפל בפה הגדול שלי שלא מצליח לסגור את עצמו להיות מרוסן !
אין לי כוח ממש לצום, ולא להכנס לזה ישר מההתחלה אז אני פשוט מחליטה לא לאכול כלום עד לפחות מחר בערב.
אפשר (ואפילו רצוי) לשתות הרבה...ונראה לפי מחר איך אני מרגישה אולי אני אמשיך את זה גם עד חמישי בצהרים... ככה אני אתחיל להכנס לצורת מחשבה של לא לאכול שוב.
חייבת לתפוס את עצמי ביידים!
חייבת להפסיק לשחק, להפסיק להרשות לעצמי לשבור את הגבולות רק כי אני "רוצה קצת" מדברים אסורים! איך פעם הצלחתי להיות כולכך חזקה ולא להרשות לכלום להכנס לפה שלי ועכשיו אני מתקפלת עבור דברים שאפילו לא טעימים לי !!!
מרגישה קצת מטומטמת לשקר שוב ולהגיד אבל -מתחילה הכול מחדש. ואולי הפעם אני אצליח לשמור על זה קצת יותר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Blind Eyes