Blind Eyes

כולכך טיפשה!!!! מפגרת טיפשה אחת !

איך חשבת שתמצאי מקום פרטי באינטרנט?!?!?! כמה מפגרת את יכולה להיות.

איך נתת לעצמך להחשף כולכך כשבחיים האמתיים את כולכך סודית. אף אחד לא יודע כלום, אבל פה דיברת חופשי כאילו אין מחר.

מפגרת טיפשה

באמת

ניצחת אותי.

הרגת את הבלוג שלי

הרגת את האי שלי, את הפינה שלי ! מקווה שאתה שמח , מקווה שעכשיו אתה מרגיש שאתה צריך פחות לדאוג לי

את המעט שהסכמתי לפרוק ולשתף לקחת ממני

את הכול לקחת ממני!!!!

ריסקת לי את הלב מליוני פעמים באינסוף צורות והפעם שברת אותי לגמרי.

תודה לך .

-

עריכה

-

בעיניים דומעות (שוב) כותבת בבלוג המקסים שלי.

אני מרגישה ששוב חיללו אותנו, שוב פגעו בכבוד שלי ובפרטיות שלי. לא פיזית כמו פעם אבל נפשית. הרסו לי את הפינה השקטה שלי ואת המקור מפלט שלי.

המקום היחידי שהרגשתי בנוח לדבר ולהתיעץ, לשתף, לרכוש חברים ואנשים קרובים שמתחברים אלי בגלל כול החרא שאני משתפת פה ולא משום אינטרס נסתר.

מרגישה קצת מטומטמת באיזשהו מקום, מה היה מאמין מה זה יגרום לי להרגיש שמישהו מצא את הבלוג שלי.

הדמעות לא מפסיקות, באמת שהן לא עוצרות לרגע.

אני פשוט מרגישה שהאי שלי טבע. האי שלי נשרף והושמד.

בא לי להחליף שם ומספר בלוג ולהעלם לו שוב, ולהעלם לכולם שוב בעצם.

אבל לא בא לי.כמעט השלוש שנים האחרונות שלי עברו עלי כאן , עם הבלוג הזה והשם הזה והמקום הזה שסימל לי כולכך הרבה.

אז אני לא אכנע ולא אחליף כלום, אבל אם אני אמשיך לשתף פה? אני לא בטוחה.

אף אחד לא מושלם. ואף אחד לא טהור. בטח שלא אני,

אבל הפינה שלי להיטהרות הייתה פה בבלוג שלי, הדבר היחידי שהיה לי במחשב, הדבר היחיד שעניין אות לעדכן כשאני חוזרת הביתה. המקום היחיד שרציתי לשתף באמת.

אולי זה הזמן להתבגר ולשתף גם את העולם האמיתי במי אני בכלל?

בטוח לא היה לך קשה לזהות את העיניים שלי ולמצוא אותי. אני מקווה שלא תקרא שוב את הפוסטים שלי. וכול השנים האלו חסרות הביקורת הפכו לחור שחור אחד בעיני. אלפי מחשבות בסגנון "מה הוא חושב על הפוסט הזה" עוברות לי עכשיו בראש. משהו ששנים ניסיתי להמנע ממנו.

מחשבות על בגידה ועל חוסר אמון בך. שברת אותי היום סופית. בודדת אותי מהמקום היחדי שהיה לי שלי.

מפגרת שכמוני. באמת מפגרת!