כולכך מתאכזבת מכול דבר קטן, מכול מילה אני נפגעת ומכול משפט שלא במקום אני משתגעת...
בין אם זה האקס שיכול להטריף לי את המחשבות, מה הוא רוצה ולמה הוא עושה מה שהוא עושה
בין אם זה כול בן חדש ולא מוצלח שחושב שהוא יכול "לזכות" בי ולהציע לי דייטים מעפנים שנראים כמו הפרצוף שלי,
בין אם זה בנים שווים ושטחיים שאני רוצה להאמין שרוצים אותי, כי הם חתיכים בטירוף ואז זה אולי אומר שגם אני נראת טוב
ואז הרגע הזה שאני מבינה שלא הבנים החתיכים ולא הבנים המעפנים רוצים אותי/לא רוצים אותי... והכול נהיה מעורפל
ובין אם זה ה"חברות" שלי, שאני מרגישה נבגדת ולא חשובה בעינהן פעם אחרי פעם.
מזלזלת בסופשים שלי בבית, לא מתחשבת לא שואלת, עסוקה רק בעצמה.
איך אפשר לקרוא לזה חברה ?
נמאס לי מההתנהגויות המפגרות של אנשים לפעמים
נמאס לי מילדותיות ועוד יותר נמאס לי להתעסק באנשים מפגרים שהראש שלהם חושב יותר לאט מצב בלי רגל אחת.
לא מצליחה להתמודד עם איטיות ועם טיפשים- בטח שלא יחד ! זה הורג אותי
אז כן, אתם הבנים הפטתים ,האקס,הבנים החתיכים שיודעים שהם חתיכים , האפס שחושב שהוא משהו כי שכבנו ואז הברזתי לו 6 פעמים, ה"חברה" הצבועה והמעפנה שלי , האנשים הבנאלים והמפגרים שאני עובדת איתם בבסיס- כול אחד ואחת מכם פשוט עלוב בצורות שאני לא יכולה להסביר.
שבת שלום !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Blind Eyes