אני שוב בוכה
אני נאבדת
53? איך זה לא זז? איך זה לא משתנה ?
אני בקושי אוכלת 500 קלוריות ביום ומתאמנת לפחות 3 פעמים בשבוע.
הלוואי וזה היה משהו שקורה חודש חודשיים והייתי יכולה להסביר את זה שלא עבר מספיק זמן, אבל אני כבר קרוב לשנה ככה !
מסתכלת על האוכל בעיניים גדולות רק חולמת להיות נורמאלית ולאכול אותו.
כול כך מחזיקה את עצמי שלא להקיא. הקאתי שבוע שעבר אחרי גם כמעט שבועיים שנמנעתי מזה.
ממש הולכת אחורה מבולמיה ומנסה להתקרב לצד החיובי יותר של לרדת במשקל.
אבל הוא תקוע
הוא מקולקל
ואז הקולות האלו בראש
והדיכאון
הכול מתחיל להציף אותי, ואני אבודה.
חושבת לעצמי שאני רזה כשאני לא, מדמיינת שיש לי הפרעה כשברור לכול הסביבה שאני בסדר.
להפסיק לאכול?
להפסיק לנשום ?
מה אני עושה מפה?... איך אני ממשיכה ?
באמת שאם הייתי קורא חיצוני לבלוג שלי הייתי שופכת על עצמי דלי מיים ואומרת "תתעוררי כבר ! את בבועה ! העולם האמיתי מחכה לך !" כמה עלובה ופתאטית אני נשמעת כלפי חוץ, באמת שיש בי כול כך הרבה יותר עומק ממה שמוצג כאן, אבל רק פה אני יכולה לדבר על זה.
רק כאן מרשים לי להגיד את כול מה שאני רוצה להגיד.
אז איך אני ממשיכה מכאן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Blind Eyes