אני מרגישה כאילו נכנסתי למין תחושת תסכול מעצמי.
כאילו אני לא מספיק טובה בכלום, וזה ממש לא משנה כמה אני משתדלת וכמה אני מנסה, כאילו מישהו מלמעלה לא מוכן לקבל שאצליח .
אני ממש לא אדם מאמין, במובן הדתי של המילה, אני לא אומרת אלוהים/אלוקים, כששואלים אותי אני אומרת ג'ה. זה האלוהים שלי ומה שאני מאמינה בו עם אוסף הסגולות שאני מייחסת לו.
אבל ג'ה גם הוא לא ממש מפרגן לי לאחרונה.
מרגיש לי שלא משנה כמה אני נלחמת , בכול תחום כרגע בחיים שלי, זה פשוט לא מצליח.
אני מנסה לעבוד ולהרוויח כסף, לא רציתי אבל חזרתי למלצר...סיימתי עם ההתלמדויות ממש בזריזות ואיך שרציתי להתחיל לעבוד יום ולילה-המסעדה בשיפוץ ואין עבודה.
נו באמת.
רציתי לעבוד אפילו בשתי עבודות במקביל!!!
השארתי פרטים ומנהלת חנות בגדים אחת החזירה לי צלצול וקבעה איתי ראיון עבודה, הגעתי במועד שקבענו והיא שכחה להגיע.
וגם לא חזרה אלי שוב לקבוע מחדש.
עשיתי קורס פסיכומטרי, נבחנתי במועד יולי 14'. החלום היה רפואה.
היכולת לתת מעצמך, לרפא אנשים במצוקה, לעזור למי שלחלש...כול אותם הדברים האלו הם מה שגרמו לי לרצות את זה... כמובן שצריך פסיכומטרי ממש גבוהה, סביבות ה740 עם התממוצע בגרויות שלי.
ישבתי ולמדתי בצורה אבסולוטית, לא היה לי חיי חברה וגם לא ניסיתי שיהיו לי. לא נתתי לעצמי שום גורם הסחה , ישבתי ולמדתי 13 שעות ביום במשך 3 חודשים, והוצאתי 674.
מאכזב.
אוכל?
כולכך משתדלת להכנס למסלול בריא, אכילה נכונה וספורט...אני משלמת אפילו על מנוי לחדר כושר וזאת הוצאה כבדה כלכלית. אבל כאילו לא משתנה כלום למרות כמות האימונים והעבודה והרצינות שלי באוכל...
אהבה? לא נתחיל לדבר על זה. נלחמתי הכי חזק שאני יכולה, וככל שעובר הזמן אני מתחילה לשכנע את עצמי להפנים שהפסדתי גם בקרב הזה ....
מה הלאה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Blind Eyes