Blind Eyes

מה אני עושה בכלל? מה אני מתעסקת בחרא הזה ? למה ?

במקום להרים את הראש, ללכת בגאווה על מי שאני ומה שאני, על האדם האכפתי שאני משתדלת להיות, הסבלנות וסובלנות, האדיבות וחום שאני מפזרת לכול הסביבה שלי.

המוכנות לעזור גם לאנשים שלא ממש קרובים אלי.

הכישרון שמחמיאים לי עליו לאחרונה, על כול אלו, למה אני מתעסקת דווקא במה ששחור ?

מתמקדת בכאב ובפחד שלי.

ועם כול המצב עכשיו, שבלי להבין למה אני מרגישה אותו כול כך משפיע עלי , עכשיו כשיש כול כך הרבה דברים משמעותיים יותר איך אני יכולה להתמקד שוב בשטויות?

אבל רגשות זה ממש לא שטויות, והכאב שלי בלב עכשיו בכלל לא שטות, הוא מכאיב לי והוא הורג אותי.

מעניין אותי אם אתה עדיין נכנס לקרוא כאן?

אני אבין אם לא, אתה בן אדם עסוק, יש לך הרבה עכשיו על הראש אני בטוחה...אבל מעניין...

ואם כן, אז מעניין אם אחרי כול מה שאתה רואה איך אתה עדיין שלם עם ההחלטה שלך, הרי אתה בעצמך אמרת לי ללכת עם הלב והרגשות, ואלא אם שיקרת לי בפנים אז הם קימיים גם אצלך.

מעניין אותי לדעת אם אתה בכלל מודע מה גרמת לי? הפכת אותי לצעצוע שבור בכול כך הרבה צורות שאי אפשר לתקן.

כול תמונה וכול מנגינה איכשהו מתקשרת לי אלייך, אין יום שעובר מבלי שיש משהו שצובט אותי כי הוא בדיוק מזכיר אותך.

הגעתי לרמה הזאת שאני לא מסוגלת לראות בכבישים מאזדה שחורה ולא להסתכל על המספר רישוי שלה.

ועד שהיא לא מתקרבת ואני לא רואה בבירור את הספרות אני לא נושמת.

וגם שנייה אחרי, כשאני מוודא שהנהג הוא לא בטעות אתה, רק אז אני מתחילה לנסות להתאושש.

בא לי להתעורר, להרים את עצמי, להמשיך האלה.

אתה לא רוצה אותי יותר, אתה איתה.

מוזר לי להסתמך כול כך על תחושות בטן אבל אני פשוט מגלה פעם אחרי פעם כמה הן נכונות ומדייקות, אולי יש לי את זה.... אבל התחושת בטן אומרת להרפות ולתת לך ללכת, כי אתה מתחיל ללכת עם חיוך בדרך החדשה שלך...

הלוואי ותקרא כאן ותהיה הוגן מספיק כדי לתקן אותי, לחזור בך מהבחירה שלך...

אני כנראה חולמת יותר מדי,

כי כנראה שזה ממש לא יקרה