איזה טעות.
באמת
כול אותם החרמנים, מוזמנים לפרוש פה בשיא הפוסט, כי זה לא הולך להיות משהו חם חושני ולוהט.
שכבנו לפני שבועים, ביציאה האחרונה שלו הביתה. היה דיבור תמיד מהצד שלו על חזרה, וגם בי תמיד בער משהו קטן לחזור לדבר המוכר והאהוב.
מה גם שכול ההצעות (עד כה) שקיבלתי מהשוק הזמין בחוץ היו מבזות וברמה מבחילה.
זה הכי סנובי שאפשר- אבל בנים, מה נסגר?
לאן נעלמו ההצעות המפלרטטות האיכותיות? לאן נעלם הטאקט? החיזור?
בכול מקרה, עברו כמעט 5 חודשים מאז שנפרדנו , ואפשר להגיד שיש ימים שאני מרגישה בסדר ושהתגברתי ויש ימים שממש לא.
אחרי הסופש שהיה לנו לפני שבועיים, שכבנו בשישי כשהייתי שיכורה לגמרי, הוא נשאר לישון את הלילה ושבת עבר בעיקר בתחושה מבולבלת וחוסר תקשורת משני הצדיים. כאילו החלטתי לעשות לעצמי עונש לשכב איתו כדי שיכאב לי אחר כך. כאילו למה ציפיתי?
עברו שבועים, שבהם לא ממש תקשרנו.
ניפגשנו אתמול, שוב דיברנו על דברים שמפריעים לי ודברים שמפריעים לו, דיבורים שנשמע כאילו ניסיון לסדר את הדברים לפני חזרה משותפת. שזה נחמד והכול אבל זה פשוט נתקע בנקודה הזאת.
יש דברים שהוא פשוט לא רואה, לא מבין ולא מפנים. ויש דברים שאני לא מוכנה להתפשר.
ככה ששני הצדדים עקשנים .
באיזשהו מקום כבר נמאס לי וכואב לי הלב. נשבר כול פעם וכול פעם.
בא לי סדר בראש בא לי משהו חדש טוב ובריא. השאלה זה אם חדש יכול להיות משהו משומש של 5 שנים עם הרבה כתמים וחום ואהבה ?
נשמע דפוק
אבל אני באמת לא יודעת .
נו באמת. מה יהיה איתי
בנימה אחרת לגמרי.
אוכל ?
המצב מזעזע.
מקיאה על ימין ושמאל. בלי הרבה חשבון. ומצד שני אוכלת כמו פרה.
שאלוהים יעזור לי כבר ינואר וממש עוד שניה מתחיל להתחמם שוב. ואני עדיין שמנה כמו תמיד.
מתי יפסק כבר כול המרדף האינסופי הזה אחרי השליטה שלי בעצמי
מקוצרת לבסיס. שיהיה לכולנו שבועים קסומים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Blind Eyes