את ישנה איתו במיטה, מחובקת בזרועות המלטפות שלו שלא מרפות ממני לשניה. כול שינוי תנוחה שלי כול נשימה כבדה הוא מתעורר מודאג.
כי הוא אוהב אותך.
את חשובה לו, הוא משתגע ממך, משוגע עלייך. לא יכול לראות את עצמו יותר בלעדייך.
הוא אפילו לא מודע למה שעובר לך בראש, תוך כדי שאת מחובקת איתו על מה ומי את חושבת.
אני משחקת בו? משלה אותו?
אני כן מרגישה אליו משהו, הוא מדהים ומקסים, וכייף לי מאוד בחברתו, אני צוחקת ונהנת.
אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב...
יותר נכון להפסיק להיזכר.
אחרי שנפרדנו הכנתי לוח גדול עם הרבה תמונות שלי מתקופות שונות. מאחר ואתה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי גם אתה היית בחלק מהתמונות. ובאחד הימים שהוא בא לישון אצלי, הוא בקשר שאוריד את הלוח כי הוא לא צריך לפקוח עיניים ולראות קולאז' תמונות שלי ושל האקס שלי. הוא צודק לגמרי והבטחתי שאוריד אותה. אבל אני לא יכולה.
הוא לא צריך לפתוח את העיניים ולראות אותך אבל אני כן.
אנחנו כבר לא בדיוק מדברים, פעם פה ופעם שם שיחות מוזרות כאלו שאני לא יכולה להבין את טיבן.
עושה רושם שהוא מסתדר מעולה בלעדי, לא שאני מתלוננת, וחלילה לא שרציתי שלא יסתדר בלעדי, אלא להפך נראה שטוב לו, שהוא פורח. אני מאושרת בשבילו.
כול השנים ההן דיכאתי אותו? מנעתי ממנו דברים?
אני יודעת שאתה כאן לפעמים,וזה קשה לשמוע מהאנונימית באינטרנט על הרשות האלו, והגעגוע מלווה באהבה, ובהודעות לקבל תגובות שונות חלוטין. אל תתבלבל מהמילים שלי, אני אבודה בתוך עצמי, אתה רואה. אתה מכיר אותי יותר טוב מאשר אני מכירה את עצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Blind Eyes