לפעמים אני רוצה למות לא רק בגלל שרע לי.. אולי בגלל שזה נראה לי.. נעים.

אני צריכה שקט, פשוט שקט.

תנו לי לנשום כמו שלעולם לא נשמתי, תנו לי להרגיש את הים ואת האוויר בכל גופי ורק אנשום קצת.

אקשיב למנגינה השקטה שמנגנת בתוך תוכי ולא אפסיק לבכות.

אדמיין צל של אדם מחבק אותי בזרועות ענקיות ונותן לי את כתפו שאבכה עליו.

אשכב בחול וארגיש את כל גופי רועד וכואב מהצער.

אצרח ואזעק לדממה ולרצון לעוד ואולי אולי אתן לעצמי עוד תקווה להמשיך לצעוד במדבר הדומם והמרוקן מאדם.

התרחק מהעולם הכי רחוק שאפשר וכמו שהם תמיד אמרו " את עוד תלכי רחוק" אגשים את משאלתי.

ארגיש את רגליי זועקות ונפוחות מהרצון לנוח והורידים כן הורידים.. אך לא אפסיק ללכת, רק ללכת.

אצרח, אבכה, אמות, אך עדיין הדרך תשאר אותה הדרך וכלום לא ישתנה.

עוצמת את העיניים וסוגרת את דרכי, את נשמתי, את חיי.