"יוצא שאת תמיד שותקת אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל ..."

הייי חבר'ס

הוספתי כמה פלאשבקים בכתב נטוי, אז שימו לב [:

ויייייאלה לפרק .

בקטע הקודם:

מישם הלכתי לביתי, ובעודי הולך צלצול נשמע 'עכשיו תקשיבי לולה, אני סתם בחור שכונה שמאוהב במלכה..' הפלאפון שלי נשמע, הסתכלתי בצג הפלא' וראיתי "רונייי המאמי שלי."

עניתי לפלאפון, ושמעתי צעקה "מאמייייייייייייייי !!"

אני:"אחח, רונקיפליץ! הרסת לי ת'אוזן."

רוני:"כמה פעמים אמרתי לך לא לקרוא לי ר-ו-נ-ק-י-פ-ל-י-ץ !"

אני:"חח למה? זה חמוד.."

רוני:"אבל בייביי......"

אני:"טוב, בסדר בסדר."

רוני:"חח אתה לא יכול לעמוד בפניי."

אני:"מה שנכון, נכון. אז בשביל מה התקשרת מאמי?"

רוני:"יאו חוצפן! אסור לי להתקשר אל חבר שלי שלא ראיתי כל היום??"

אני:"חח את יודעת שהייתי כל היום בתחנת משטרה.."

רוני:"אז מה.. אוף מאמי, עוד שבועיים חוזרים לשגרה, חייבים לנצל כל רגע!"

אני:"לפחות זאת השנה האחרונה שלנו בבצפר!! י"ב וגמרנו."

רוני:"חח כן אה.. בקיצור, מחר שישי .. מה עושים? באלי לצאת."

אני:"אממ.. לצחי יש מחר בית ריק, הוא עורך מסיבה בביתו.. באלך?"

רוני:"איזה צחי? צחי כהן?"שאלה מבולבלת-מופתעת.

אני:"את מכירה עוד צחי?" שאלתי מתגרה בה.

רוני:"אוח סתום ! אבל..." 

אני:"שום אבל ! אני בא לאסוף אותך מחר ב10, תיהיי מוכנה."

רוני:"טוב.." אמרה מהססת.

אני:"אחלה מאמי, נתראה מחר.. אני חייב לזוז, ביי. מת עלייך."

השיחה התנתקה.

רוני:"ביי.. אוהבת אותך."

נק' מבטה של שירן :

הסתכלתי בשעון והשעה הייתה כבר 7 וחצי בערב. מוזר שאמא עדיין לא הגיעה .. היא יצאה לפני חצי שעה, והחנות היא ממש מתחת לבית שלנו. בזמן שחיכיתי לאמי שתשוב, הדלקתי את המחשב ודפדפתי בתמונות שהיו בו - תמונות שלי עם יהלי ומור, החברות הכי טובות שלי שהרבה זמן לא דיברתי איתן .. התגעגעתי כ"כ לשיחות שהיו לנו ולשטויות שעשינו ! המשכתי לדפדף בתמונות, ופתאום נעצרתי על תמונה שלי ושל יותם מתנשקים, זה היה ביומולדת 16 שלי ..

נכנסתי הביתה, עצובה שכולם שכחו מיום הולדתי \:

פתחתי את הדלת, והבית היה חשוך. 

 כשנכנסתי צעקו לי כולם "הפתעהההההההההה !"

הייתי כ"כ מאושרת באותו יום, כל החברים שלי היו שם, כולם.

יותמי קפץ עליי והדביק לי נשיקה ארוכה על השפתיים, ומור שמאז ומתמיד אהבה לצלם, ניצלה את הרגע וצילמה אותנו.

נזכרתי בימים המאושרים שהיו לנו יחד, לי וליותמי. דמעה זלגה מעיניי, אך מיד ניגבתי אותה, נזכרת בהבטחה שהבטחתי לו ולעצמי. לא משנה מה, אני חייבת להמשיך הלאה ולפתוח דף חדש ...

תקתוק נשמע בדלת, זו בטח אמא חשבתי. מיהרתי לשטוף פנים, לא רציתי שתראה עליי שבכיתי. פתחתי את הדלת והופתעתי לגלות את אימי, יהלי ומור עומדות בפתח הבית. כ"כ שמחתי לראות אותן, אבל מה הן עושות כאן ? הרי בקושי דיברנו, יותר נכון אני בקושי דיברתי איתן, מאז המוות של יותם.

"תראי את מי מצאתי בדרך.." אמרה אימי מחוייכת.

"היי." אמרו שתיהן.

"היי." עניתי "בואו כנסו."

הן נכנסו לביתי ואמי הלכה לסדר את המצרכים שקנתה. לקחתי חטיפים ובקבוק שתייה, ועלינו לחדרי. אני ויהלי התיישבנו על מיטתי, ומור על כיסא מולנו. 

"אז .. מה נשמע שירני?" שאלה יהלי.

"בסדר.." עניתי יבשה. "ואתכן?"

"טוב.." ענתה מור.

הייתה שתיקה מביכה בחדר, שנמשכה כמה דקות.

"טוב שירן, זה לא יכול להימשך ככה .. עברה כבר שנה שלמה ! את חייבת להתגבר עליו ולהמשיך הלאה, תביני זה לטובתך !" אמרה פתאום מור.

"שירני, אנחנו מתגעגעות אלייך!!" נאנחה יהלי. "אנחנו רוצות שנחזור להיות כמו פעם, כמו בימים שהיינו עושות מסיבת פיג'מות בכל סופ"ש, בוכות ביחד כל פעם שאנחנו רואות את הסרט האהוב עלינו 'סיפור אהבה בלתי נשכח', או סתם צוחקות משטויות.."

"בסדר.. אתן צודקות." אמרתי.

"לא, אבל שירן את חייבת להבין... רגע מה אמרת?!?!" אמרו יחד מופתעות.

" שאתן צודקות, אני צריכה להשלים עם העובדה שיות..ם כבר לא יחזור אלינו, ולפתוח דף חדש."

"שירניייייייי !!" קפצה עליי יהלי בחיבוק מוחץ, ומיד אחריה גם מור.

"א..ו..ק..י .. אני לא נושמת!!" אמרתי והן שיחררו אותי מיד צוחקות. צחקתי גם אני וזרקתי עליהן כרית.

" היייי, תיזהרי לך, את פותחת פה חזית." אמרה מור במבטא ערס D: ואני ויהלי נקרענו מצחוק XD

"כ"כ התגעגעתי לשטויות שלכן." אמרתי.

"גם אנחנו מאמיייי!!" אמרו יחד.

"אז מחר יום שישייי ! בואו נצא !! מזמן שלא יצאנו יחד, וגם עוד שבועיים מסתיים לו החופש הגדול, צריך לנצל כל רגע!" אמרה יהלי נרגשת.

"טוב, לאן?" שאלתי.

"יוני עורך מסיבה בבית! בואו נלך יהיה כיף." אמרה מור.

"איזה יוני? יוני כהן?" שאלתי.

"כן טיפשה, מכירה עוד יוני?" שאלה מור.

"חח אוקיי.." אמרתי.

יוני היה נער בגילנו, גבוה, שיער בהיר עם עיניים כחולות. הוא ומור מאז ומתמיד היו יורדים ומציקים אחד לשנייה, ואני ויהלי היינו בטוחות שמתחת לכל ההצקות האלה מסתתרת לה אהבה. היו כמה פעמים ששאלנו את מור אם יש לה רגשות כלפיו, אך היא תמיד הייתה מכחישה בתוקף.

"אווו ... יונייייי .. !" אמרנו אני ויהלי וצחקנו.

" אוחחח, סתומות! לא נמאס לכן תגידו? אנחנו רק ידידים! י-ד-י-ד-י-ם! תבינו כבר." אמרה מור.

"ואני עז." אמרה יהלי.

"אוף, טיפשות! בקיצור מה להגיד לו שאנחנו באות או לא?" אמרה מור, ושתיהן הסתכלו עליי.

הרהרהתי לשנייה, ואמרתי "למה לא.."

"ייאיי!" שמחה מור ושלחה SMS ליוני. אני ויהלי הסתכלנו אחת על השנייה מחייכות.

את מרבית הערב בילינו בטחינת חטיפים, והשלמת פערים, דיברנו על הכל מהכל, על השנה החדשה שמצפה לנו, על ההתרגשות להיות בכיתה י"א סופסוף ועוד על שטויות.. בכל זאת הרבה זמן שלא דיברנו.. קבענו להיפגש מחר לפניי המסיבה אצל יהלי ולהתארגן ביחד, ובשעה 9 נפרדנו, והן הלכו לביתן.

אני שהייתי תשושה מהיום הארוך הזה, נכנסתי למיטה ונרדמתי מיד.

אחה"צ טובים