בחמישי אני אדע את התוצאות בעז"ה כי המורה שלי בודקת ממש מהר :P
וגיליתי שקיבלתי 100 בבגרות באנגלית בע"פ, אבל המגן הוריד לי ל-99 D:
בקיצור תיכננתי לכן להיום פרק אאאארוך !!
אאאאז .. נעבור לפרק [:
אחד השירים האהובים עליי !
מומלץ לשמוע ברקע ..
בקטע הקודם:
החלטתי ללכת לבית, אבל לא לפני שאשתה כמה כוסות. הלכתי לכיוון הבר (כן כן לצחי הזבל הזה יש בר בבית הוא אחד הטחונים, ובגלל זה הוא חושב שמותר לו הכל). שתיתי ושתיתי, וכשהסתכלתי לכיוון רחבת הריקודים ראיתי משהו שעצבן אותי עוד יותר מהבגידה של רוני ..............
מנק' מבטה של שירן :
" את יודעת שיש לך עיניים ממש יפות? " לחש לי אלעד לאוזן
בעודנו רוקדים צמודים. הפה שלו הסריח מאלכוהול.
"הממ, תודה." עניתי לו, בעודי מתרחקת ממנו מעט.
"והשיער שלך, הוא כ"כ נעים." אמר משהק,מחזיר אותי קרוב
אליו ומלטף את שיערי.
"תוד..." באתי לענות לו והוא השתיק אותי בנשיקה על השפתיים.
באותו רגע חשתי בחילה, זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי מאז... המוות של
יותם, יותם שלי. נשיקה כ"כ סתמית, לעומת הנשיקות שלי ושל יותם שהיו נשיקות
מלאות ברגש שמסוגלות להעביר בי מיליון צמרמורות וזרמים בגוף. הרגשתי שאני עומדת
להקיא, עצרתי אותו ורצתי לשירותים, עם דמעות בעיניים.
נכנסתי לחדר השירותים, נעלתי את הדלת והתיישבתי ברצפה, כשראשי בין
ברכיי. נזכרתי בנשיקה הראשונה שלי ושל יותם, שהייתה בעצם הנשיקה הראשונה שלי. זה היה
לפני שלוש שנים, כשהייתי בכיתה ח', בדיוק חזרנו מסרט והוא ליווה אותי הביתה.
"יואו זה סרט אחד המצחיקים, מילה ! " אמר לי יותם.
"כל כך, זוכר את הקטע שהוא החליק ואז קם מהר ושיחק אותה כאילו לא
קרה כלום? זה היה כל כך מצחיק!! " אמרתי ושנינו התפקענו מרוב צחוק.
פתאום התחילו לרדת טיפות של גשם. "כדאי שנרוץ לפני שיתחזק
הגשם.." אמר יותם.
הינהנתי 'כן' בראשי והתחלנו לרוץ כשבאיזשהו שלב התחלנו לערוך מעין
תחרות סמוייה כזאת, לראות מי יגיע ראשון, צחקנו כל הדרך עד שהגענו לפתח ביתי.
"ניצחתי !" צעק יותם מחייך את החיוך המקסים שלו.
"איך ניצחת אם לא הכרזנו על שום תחרות! דביל. " צחקתי
מתנשפת מהריצה.
"לא יודעת להפסיד בכבוד מה? מגיע לך עונש!" צחק והתקרב
אליי.
"אה כן ?! למה מה תעשה לי ?" אמרתי לו במבטא ערס כבד ושנינו
נקרענו מצחוק.
הוא הניח את ידיו מאחורי גבי, מחבק אותי ולוחש לי באוזן "את
זה..." אמר ונישק אותי בשפתיים.
זאת הייתה נשיקה בעלת כל כך
הרבה משמעות, נשיקה קסומה ! הנשיקה העבירה בי מיליון ואחת זרמים בגוף. הרגשתי
שהזמן נעצר, שזה רק אני והוא, רק שנינו לבד בעולם הזה. הלב שלי פעם בחוזקה,
קיוויתי שהוא לא שומע אותו. הרמתי את ידי מחבקת את צווארו, ומעבירה אותה בשערו
הנעים, והנשיקה נהפכה לסוערת. עצרנו כדי לנשום אוויר, אך הטעם המתוק שלו התערבב
בפי ורציתי עוד טעימה. נישקתי אותו עוד נשיקות קטנות, וכשהפסקנו היה מרוח לו חיוך
ענקי על הפרצוף.
"לא ידעתי שהעונש יהיה כזה מהנה. " אמרתי מגחכת.
"הממ, אז נראה לי שאני אצטרך להעניש אותך לעיתים קרובות."
אמר צוחק.
"אני אשמח." אמרתי
צוחקת.
המשכנו לפטפט ולצחוק על קטעים מהסרט עד שאמא שלי צעקה לי מהחלון להכנס
כי כבר מאוחר ואני עוד יצטנן אם אני ימשיך לעמוד שם בחוץ. בלית ברירה, נפרדנו
ונכנסתי לבית.
'נהניתי מאוד היום, נסיכה (:' שלח לי יותם באסמס.
'גם אני מאוד מאוד נסיך, לילה טוב (:' עניתי לו.
'לילה טוב 3>' שלח בחזרה.
וכך הגיע לסיומו הערב המושלם בחיי.
נזכרתי באותו ערב מושלם שאני לא יזכה לעבור עוד. דמעות המשיכו לרדת
מעיניי, עד ששמעתי מישהו מתקתק בדלת.
מיהרתי לנגב את הדמעות, ושמעתי מישהו קורא לי "שירן? את
פה?"
"כן... רק שנייה אני כבר יוצאת." מיהרתי להגיב. ניגבתי את
הדמעות, סידרתי את באיפור ופתחתי את הדלת.
מנק' המבט של רועי :
ראיתי את שירן ואלעד רוקדים צמודים צמודים. לא יודע למה, אבל הדבר ממש
הפריע לי. יכול להיות שאני מקנא ?
המשכתי להסתכל עליהם, ראיתי שהוא מתקרב אלייה יותר ויותר והם ...
התנשקו ! הרגשתי מעין צביטה חזקה בלב, ועכשיו כבר הייתי בטוח שאני מקנא. אבל למה?איך?
הרי אנחנו בקושי מכירים ...
לא יודע למה, אבל מהרגע הראשון שראיתי אותה, הרגשתי משיכה עזה כלפייה.
אולי זאת המיסתוריות שאפפה אותה, או היופי המהפנט שלה, או העיניים המדהימות שלה, או... 'מתי הספקתי להימשך אלייה ככה?' חשבתי לעצמי.
ראיתי אותה הודפת את אלעד ורצה לשירותים עם דמעות בעיניה. הרגשתי כעס
מתפשט בגופי וניגשתי לאלעד.
"מה עשית לה?!" אמרתי לו בטון תקיף.
"כלום אחי, תירגע... " אמר שיכור.
"אלעד! אני מכיר אותך, מה עשית לה?!" אמרתי מגביר את הטון
שלי.
"סך הכל נשיקה קטנה והיא רצה לבכות.. חוץ מיזה יש לך את רוני, אתה
לא אמור לקנא ככה.." אמר משהק.
הרגשתי מין עקצוץ כזה בלב כשהזכיר לי את עניין הבגידה, אך הדבר מיהר
לחלוף, לא אכפת לי מרוני יותר.
"אני ורוני נפרדנו. עכשיו תניח לשירן, אל תתקרב
אליה מבין? היא לא כמו הבחורות הזורמות שלך!" אמרתי והסתובבתי ללכת לחפש
אותה.
"כן, כן שמתי לב.. היא כולה שלך אחי, בהצלחה." אמר אלעד וחזר
לרקוד.
הגעתי לשירותים ותיקתקתי בדלת.
"שירן? את פה?" שאלתי חושש.
"כן... רק שנייה אני כבר
יוצאת." ענתה בקול מוזר, ניכר היה בקולה שבכתה.
היא התמהמה כמה דקות ופתחה את הדלת.
הסתכלתי עליה היא נראתה כ"כ שבורה. כאב לי הלב לראות אותה ככה.
"הכל בסדר?" שאלתי.
היא הנהנה קלות בראשה. הבנתי שהיא לא מעוניינת לשתף במה שעובר עליה,
אז הנחתי לה.
"הממ, אני בדיוק עמדתי ללכת... תרצי שאני יקפיץ אותך אולי?"
שאלתי מהסס.
היא היססה קלות ולחשה "כן."
"טוב יאללה בואי נלך." אמרתי לה.
יצאנו מהבית של צחי, באמת שזה היה לילה ארוך.
"אז... איפה חנית את המכונית שלך?" שאלה.
"הממ, נראה לי ששכחתי.." אמרתי, מגרד בראשי, מנסה להיזכר
איפה חניתי אותו.
היא העלתה חיוך על פניה, שמחתי לראות אותה ככה.
" אני שמח שזה משעשע אותך..." אמרתי צוחק והיא החלה לצחוק
בקול. היה לה צחוק מתגלגל כזה, צחוק מדבק. המשכנו לצחוק כמו טיפשים.
"אולי תנסה ללחוץ על הכפתור במפתח למכונית, ואז נשמע צפצוף ונדע
איפה המכונית." אמרה מתנשמת מהתקף הצחוק הארוך.
"וואלה, רעיון טוב!" אמרתי צוחק, מדביק גם אותה בצחוק.
מיהרתי להוציא את המפתחות מהכיס, לחצתי על הכפתור ונשמע 'ביפפפפפפ !' ארוך כזה.
"נמצאה האבידה." אמרתי לה בחיוך.
הלכנו לכיוון המכונית, פתחתי לה את הדלת, היא נכנסה ואני אחרייה.
הדלקתי את החימום והרדיו והתחלתי לנסוע. "רגע, אתה לא מתכוון
לשאול מה הכתובת שלי?" שאלה מגחכת.
"אה יש לי אותה כבר..." עניתי.
"אה נכון." ענתה עם מבט עצוב בעיניה, בטח נזכרה בנסיבות
שהביאו אותי לביתה.
ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי "את רוצה לספר לי למה בכית במסיבה?"
"אולי בפעם אחרת, כרגע אני מעדיפה שלא..." ענתה עם מבט עצוב
בעיניה. קיבלתי את ההחלטה שלה, בכל זאת אנחנו בקושי מכירים..
"איך זה שאת לומדת בבית הספר שלי ואף פעם לא ראיתי אותך?"
שאלתי, משנה נושא.
"זה כי עברתי לבית הספר הזה רק בשנה שעברה, וגם אז לא הייתי
מגיעה לשיעורים הרבה... " ענתה.
"אה ..." אמרתי.
שררה שתיקה של מספר דקות במכונית, אבל לא שתיקה מביכה. זאת הייתה
שתיקה נעימה. 'קצת שקט מהלילה הארוך והמייגע הזה לא יזיק.' חשבתי לעצמי.
הסתכלתי עליה
דרך מראת המכונית, היא הסתכלה על הנוף במבט מהורהר. השמש החלה לבצבץ, בכל זאת השעה
הייתה כבר 5 וחצי לפנות בוקר והיה ניתן להבחין מעט בזריחה. אבל הנוף לא היה מה
שעניין אותי, היא עניינה אותי. הסתכלתי עליה מהופנט וכמעט שיצאתי מריכוז כשנזכרתי
שהעיניים שלי צריכות להיות על הכביש.
הגענו לביתה, עצרתי ופתחתי לה את הדלת. היא יצאה ונפרדנו. נשקתי לה
נשיקה ארוכה בלחי, לא רציתי להתנתק ממנה. היא התנתקה ממני מצחקקת ואמרה
"תודה."
הסתכלתי עליה נכנסת לביתה, מהופנט מהמראה שלה.
'מה קורה לי? יכול להיות שאני מתאהב? היא כזאת מושלמת...' חשבתי
לעצמי, בעודי נוסע לביתי.
הגעתי הביתה, נכנסתי לחדרי ונזרקתי על המיטה, נרדם עם המחשבות האלה
...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סיפור_אהבה_בהמשכים