"יואו רועי הזה והחיוך המדהים שלו, אין הוא פשוט.. מושלם!" סיכמתי להן בחיוך חולמני.
פתאום נשמע קול מוכר מאחוריי "את מדברת עליי?" שאל. הסתובבתי לעבר הקול מהססת ו.........
מנק' המבט של רועי:
אני ועומרי נכנסנו לארומה, וסקרתי את האנשים שהיו שם: אם ושני ילדייה, שני אנשי היי-טק, שירן וחברותייה, זוג זקנ.. רגע מה?! שירן ?! החזרתי מהר את מבטי לכיוונה ומיד ליבי החסיר פעימה. היא ישבה שם מדהימה ביופייה, מחייכת ומשוחחת עם שתי חברותיה. בהיתי בה ארוכות, לא הצלחתי להסיר את מבטי ממנה, עד שעומרי היה חייב להרוס...
"כאילו הלוו ?! כדור הארץ לרועי ?! אתה רוצה שהבוס שלי יהרוג אותי ?!?!" אמר רועי. "במי אתה בוהה ככה?" שאל.
"ששש.." השתקתי אותו. "תראה זאת היא שסיפרתי לך עלייה." אמרתי והסתכלתי עליה שוב.
"פייי ! אחי שיחקת אותה." קרץ לי. "היי, זאת לא יהלי איתה ?!" אמר-שאל.
"ההיא שהתחלת איתה במסיבה?" שאלתי.
"כן! זאת היא! טוב אני הולך ללבוש מדים לפני שהבוס שלי ירצח אותי, תיגש אליהן אני כבר בא!" אמר ורץ לחדר העובדים, משאיר אותי לבדי.
'לגשת או לא לגשת?' הרהרתי במוחי. בסוף החלטתי לגשת ולהגיד לה שלום. צעדתי לעברה ושמעתי אותה וחברותיה משוחחות.
"יואו רועי הזה והחיוך המדהים שלו, אין הוא פשוט.. מושלם!" אמרה שירן בקולה המתוק.
'רגע רגע מה היא אמרה עכשיו? רועי ?!' חשבתי לעצמי וחיוך ענק נפרס על פניי.
"היי." אמרתי, אך לי היו עיניים רק לשירן, לא הסרתי את מבטי ממנה.
"היי." ענו מור ויהלי יחד.
"אז מה אתה עושה פה?" שאלה שירן שוברת את השתיקה המביכה ששררה במשך מספר דקות.
"סתם, באתי עם חבר שלי, עומרי, הוא עובד פה. נראה לי שאת מכירה אותו יהלי.." עניתי.
"איזה עומרי? עומרי לוי?!" שאלה מופתעת.
"כן, זה הוא." עניתי לה, מביט בשירן, לא הצלחתי לנתק את מבטי ממנה.
היא שמה לב למבטים שנעצתי בה והחזירה לי מבט מחייכת טיפה. 'אני כזה פדחן.' חשבתי לעצמי.
"אממ טוב נראה לי שאני ילך, היה נחמד לפגוש אותך שירן." אמרתי לה מחייך.
"גם אותך." ענתה סמוקה. כבר אמרתי שהיא נראית נורא חמוד כשהיא מסמיקה?
"אחמ אחמ.." כחכחה בגרונה מור. "היה נעים להכיר אותך." אמרה.
"אה כן, גם אתכן." אמרתי מובך כשנזכרתי שגם הן פה ולא רק אני ושירן. "להתראות." אמרתי ופניתי ללכת לעומרי שבדיוק יצא מחדר העובדים. הוא קלט את יהלי מביטה בו ונופף לעברה לשלום מחייך. היא נופפה לו בחזרה, והוא בא לצעוד לקראתה, אך עצרתי אותו.
"לחדר עובדים עכשיו!" לחשתי לו. "אתה לא מבין איזה פדיחה!" המשכתי ללחוש נזהר שלא ישמעו אותי.
"בסדר בסדר.." אמר עומרי, חייך חיוך מתנצל ליהלי וסימן לה שהוא כבר בא.
נכנסנו לחדר עובדים, ולמזלי לא היה שם אף אחד.
"אתה לא מבין בכלל..." אמרתי והתחלתי לספר לו כל מה שקרה.
כשסיימתי, הוא בתגובה רק צחק צחוק מתגלגל כזה שעיצבן אותי.
"אני שמח שזה משעשע אותך." אמרתי בציוניות.
"תשמע אחי, זה אחד המצחיקים אם לא ה.." אמר לי מנגב דמעה שזלגה לו מרוב צחוק. "אבל ברור לך שהיא סתם אמרה לך שמדובר בבן דוד שלה נכון?" שאל.
"מה? מאיפה לך לדעת?" החזרתי לו בשאלה.
"יואו, אתה כזה טמבל!" אמר. "זה ברור שיהלי אמרה את זה כדי להציל את חברה שלה מהמבוכה."
"אתה חושב? אבל, היא נראתה כזו נחושה ו.." אמרתי.
"אחי" קטע אותי. "אני בטוח!"
"טוב אז מה אני עושה עכשיו? אני מת להזמין אותה לצאת." אמרתי לו.
"אז יאללה בוא כבר! תזמין אותה לצאת. חוץ מזה, אני צריך לדבר עם יהלי." ענה לי ויצאנו מהחדר, אך כשהבטנו במקום שישבו הבנות, הן כבר לא היו שם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סיפור_אהבה_בהמשכים