"אבל ברור לך שהיא סתם אמרה לך שמדובר בבן דוד שלה נכון?" שאל.
"מה? מאיפה לך לדעת?" החזרתי לו בשאלה.
"יואו, אתה כזה טמבל!" אמר. "זה ברור שיהלי אמרה את זה כדי להציל את חברה שלה מהמבוכה."
"אתה חושב? אבל, היא נראתה כזו נחושה ו.." אמרתי.
"אחי" קטע אותי. "אני בטוח!"
"טוב אז מה אני עושה עכשיו? אני מת להזמין אותה לצאת." אמרתי לו.
"אז יאללה בוא כבר! תזמין אותה לצאת. חוץ מזה, אני צריך לדבר עם יהלי." ענה לי ויצאנו מהחדר, אך כשהבטנו במקום שישבו הבנות, הן כבר לא היו שם.
שבוע עבר, והגיע היום האחרון לחופש הגדול. היה זה שבוע מלא במחשבות על
השנה החדשה שתתחיל כבר מחר, מחשבות על אבא שחוזר מחר מארה"ב והגעגועים העזים
אליו, ומחשבות על רועי שפשוט לא יצא לי מהראש לאורך כל השבוע הזה !
נזכרתי בפעם האחרונה שראיתי אותו, בארומה, ומיד חיוך חולמני נפרש על
פניי.
"יואו רועי הזה והחיוך המדהים שלו,
אין הוא פשוט.. מושלם!" אמרתי בחולמניות למור ויהלי.
פתאום נשמע קול מוכר מאחוריי "את מדברת
עליי?" שאל.
הסתובבתי לעבר הקול מהססת וראיתי את
רועי.
'שיט שיט שיט!' אמרתי לעצמי, מובכת
שהוא שמע את מה שאמרתי עכשיו.
"היא דיברה על רועי בן דוד שלי."
הצילה אותי יהלי, 'אין עליה! אני צריכה להעריך אותה יותר.' חשבתי לעצמי. הסתכלתי עליה
מחייכת ולחשתי לה "תודה."
לאחר שיחת הכרות קלה שערכתי בין רועי
לבנות, תירץ רועי שהוא צריך ללכת ונפרד מאיתנו.
ברגע שהוא עזב, התנפלתי על יהלי בחיבוק
מוחץ. "תודה! תודה! הצלת אותי, אני כ"כ חייבת לך." אמרתי לה בתחושת
הקלה.
"בשביל מה יש חברות הא?" ענתה יהלי מחייכת.
"היית צריכה לראות את הפרצוף שלך!" צחקה מור בקול.
"והגמגום הזה שיצא לך מהפה!"
"חה חה חה." שלחתי אליה מבט מזהיר שגרם לה להשתתק בשנייה,
דבר שעורר את הצחוק המתגלגל של יהלי והדביק את כולנו.
ברגע שנרגענו, שילמנו למלצר ויצאנו מארומה במהירות כי יהלי ניסתה
להתחמק מעומרי.
'Today I don't feel like doing anything…' צלצול הפלאפון קטע את
מחשבותיי. "הלו" עניתי במהירות.
"מאמי ! מה קורה ?" יהלי צעקה לי באוזן.
"אח ! תגידי לי השתגעת?" צרחתי עלייה. "הרסת לי את
האוזן! סתומה."
צחוקה המתגלגל לא איחר להגיע "סורי..." ענתה. "את זוכרת
שנפגשים היום והולכים לים? מור אמרה שתפגוש אותנו כבר שם עם יוני. " אמרה
וניתן היה לשמוע את החיוך שנפרש על פנייה.
"מתי כבר הם יודו שקורה ביניהם משהו?" חייכתי לעצמי.
"כן אה... בקיצור אל תשכחי להביא בגדים למחר וחולצת
בי"ס."
"בגדים? חולצת בי"ס? למה?" עניתי מבולבלת.
"שירן!" התלוננה וצעקה לי באוזן שוב. "אל תגידי לי
ששכחת?"
"טוב. אני לא אגיד לך ששכחתי." עניתי לה צוחקת.
"אוף איתך, יש לך זיכרון של דג! את לא זוכרת שקבענו שאחרי הים את
ומור תשנו אצלי ככה שנלך כולנו יחד לבית הספר מחר?"
"אה..." נזכרתי. "וואי שכחתי לגמרי, אפילו לא הודעתי
לאמא שלי."
"אז תודיעי לה עכשיו. היא בבית נכון?" שאלה. "כן,
אבל..." "שום אבל, תודיעי לה, תארגני תיק ותוך חצי שעה את אצלי, קבעתי
עם מור שעוד שעה נפגוש אותה בים."
"טוב, נתראה מאוחר יותר. ביי יפתי." עניתי מובסת, ידעתי שעם
יהלי אי אפשר להתווכח.
"ביי מאמי, מחכה לך." אמרה וניתקה.
בדיוק נשמעה צעקה "שירני, רדי למטה, האוכל מוכן."
"אני כבר באה אמא." עניתי וירדתי במדרגות לקומה התחתונה.
אני ואימי ישבנו לאכול, וסיפרתי לה שאני והבנות נפגשות היום ושאשן אצל
יהלי. היא כמובן שהסכימה, היא שמחה שהתחלתי לבלות יותר עם חברותיי, וביקשה שלא
אתמהמה מחר כשאני חוזרת מבית הספר כי הולכים להביא את אבא משדה התעופה.
כשסיימנו עליתי לחדרי, עשיתי מקלחת זריזה, לבשתי את הבגד ים האהוב
עליי – ביקיני סטרפלס בצבע כחול – ומעליו שמלה לבנה שקופה מעט. ארגנתי תיק עם
בגדים למחר, ומחברת אחת – בכל זאת זה רק היום הראשון ללימודים – ואמא שלי הקפיצה
אותי לביתה של יהלי.
תקתקתי בדלת ונשמעה צעקה "בבון תפתח את הדלת אני במקלחת." 'כן,
זאת הייתה יהלי.' צחקקתי לעצמי.
"אין בעיה יהלי, נסגור
חשבון כשתצאי." נשמעה עוד צעקה ונפתחה הדלת.
"שירן !" חיבק אותי דניאל, אחיה הגדול של יהלי, והביא לי
נשיקה בלחי.
"היי דניאל, מה קורה?" אמרתי לו מחייכת.
"עכשיו כשאת פה, מעולה." ענה לי מחייך חיוך מקסים.
"בואי כנסי, השימפנזה, כפי שבטח הספקת לשמוע, מתקלחת." צחקתי למשמע
הכינוי החדש שהדביק דניאל ליהלי, ונכנסתי לביתם.
"אז מה תרצי לשתות יפה? מיץ תפוזים כרגיל?" שאל, והתקדם
לעבר המקרר.
"כן, תודה." עניתי מחייכת והתיישבתי על כיסא צמוד לשולחן.
הוא הגיש לי את הכוס עם השתייה, וכמעט ששתיתי את כל תכולתה – בכל זאת
הייתי כ"כ צמאה, ומיץ תפוזים זה המשקה האהוב עליי - כששמתי לב שהוא בוחן
אותי. נזכרתי שהשמלה שלבשתי שקופה מעט וניתן היה להבחין בבגד הים הכחול שלי מתחת.
מייד הרגשתי איך הלחיים שלי מאדימות.
"יהל..י." גמגמתי. "את חונקת אותי." אמרתי והיא
מיהרה לשחרר אותי.
"סורי." גיחחה. "וואי מסכנה, נכון שהבבון הציק לך בזמן
שהתקלחתי?" שאלה.
"ככה את גומלת לי בזמן שאני משעשע את החברה שלך כשאת מתקלחת
שמנה?!" התעצבן דניאל.
"אויי, מסכנה שלי." חיבקה אותי יהלי חיבוק אימהי, נזהרת שלא
למחוץ אותי. "מצטערת שגרמתי לך לבלות זמן עם הבבון הזה." אמרה, ואני
צחקתי למראה שניהם, הם כאלה ילדותיים לפעמים. כל הזמן עסוקים בלהקניט האחד את
השנייה, אבל מתחת לכל ההקנטות הללו, הם חולים זה על זו.
"אין בעיה קופיפה, עוד סעיף לרשימה, עוד תגיע השעה שתזדקקי לי.
חוץ מזה, שירן חולה עליי, נכון שירנוש?" הסתכל עליי דניאל במבט מתחנף, ובצד
השני שלחה אליי יהלי מבט מזהיר.
נו באמת, שנאתי שהם מערבים אותי בריבים המטופשים שלהם. עכשיו האחריות
הועברה אליי, ואני אמורה להחליט מי 'ינצח' בריב כביכול. הם הסתכלו עליי מחכים
לתשובה."אמ, אני... אני נמנעת!" עניתי במהירות.
"ראית! היא לא רצתה לפגוע בך אז היא נמנעה מלענות." מיהר
דניאל להגיב, והוציא לשון לעבר אחותו הקטנה, לפעמים היה נראה שהוא הקטן מבין
שניהם.
"חה חה! היית מת, אם כבר היא לא רצתה לפגוע בך!" החזירה לו
יהלי. "ועכשיו אם תסלח לנו, אדון בבון, אנחנו הולכות. ביי!" אמרה ומשכה
אותי לחדרה.
"הוא כזה תינוק
לפעמים!" התעצבנה יהלי ונחתה על מיטתה.
חייכתי והנחתי את התיק שארגנתי בצד החדר. "גם את תינוקת
לפעמים." אמרתי לה והתיישבתי במיטה לצידה.
"היי! את אמורה בכלל להיות לצידי." אמרה יהלי. "וחוץ
מזה, אני הקטנה מבין שנינו, אז מותר לי." אמרה בטון תינוקי, והוציאה לשון
מחייכת, דבר שגרם לי לצחוק.
"טוב יאללה זזנו? צריך לפגוש את מור ויוני עוד רבע שעה
בים." אמרה יהלי.
"סבבה, אז איך מגיעים לשם?" שאלתי.
היא שלחה אליי מבט מבוהל. "שיט, שיט, שיט!" התלוננה יהלי.
"מה קרה?" שאלתי אותה מבולבלת.
"אין בעיה קופיפה, עוד סעיף לרשימה, עוד תגיע השעה שתזדקקי לי."
חיקתה יהלי את אחיה דניאל.
"הא?" שאלתי מבולבלת.
"סמכתי על דניאל שיקפיץ אותנו." נאנחה
מחייכת, דבר שעורר את צחוקי המתגבר ושל יהלי שלא איחרה להצטרף.
הסברים:
אז נתחיל בזה שהלחץ של הבגרויות עוד לא נגמר, והוא גם לא קרוב להסתיים. בעיקרון אני מסיימת עם הבגרויות ב30.6 (לא כולל מועדי ב' בחודש יולי \: ), רק אז אני אוכל להריץ פרקים כפי שרציתי. אכן, תקופה מגעילה שאני כבר מצפה שתחלוף.
מקווה שתבינו !
ובנימה אחרת לגמרי, כל אוהבי דימדומים [3>] למיניהם, מומלץ בחום לצפות בסרט 'ירח אדום' שזה מבוסס על כיפה אדומה, אבל שונה לחלוטין.
בכל מקרה הסרט הוא מהיוצרים של דימדומים, וכל מי שאהבה דימדומים תאהב גם אותו (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סיפור_אהבה_בהמשכים