אתם יודעים כמה פעמים חשבתי להתאבד. אם הייתם יודעים איתם בשוק. לא! זה לא הגלל שהכל חרא לי בחיים.
היום מרוב מתסכול ישבתי לי מתחת למחלף. וואש...מכונית עוברת, וואש...מכונית עוברת. לכל מכונית יש ייעוד.
כל פעם שמשהו מפריע לנו, אנחנו מתעלמים. בולעים רוק. ממשיכים קדימה. מחר זה ישתנה. מחר הכל יסתדר.
אני מנחש שאני מנסה להגיד. שאני מרגיש לבד. כמה שיש לי חברים, כמה שהם אוהבים אותי ואני אוהב אותם.
אני מרגיש תקוע. וכבר הרבה אנשים שניה לפני שהנעלמו לי מהחיים אמרו לי שאני תקוע, שהגיע הזמן להתקדם. ואני התעלמתי, אתם יודעים למה. גם אתם עשיתם את זה לפחות פעם אחת. כן!, היה לי נוח היה לי נעים בתוך המעגל הקטן שלי. כל פעם שהיה בטוח בחוץ הייתי שולח רגל החוצה עושה ג'ק וחוזר מהר פנימה, שמא הצעד הזה היה מיותר. ואתם יודעים מה הסוף הוא שאני עוד 3 שבועות מתגייס ואני מרגיש שפיספסתי הרבה דברים בנערות.
הגיע הזמן להפסיק להמציא תרוצים ולהתקדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
