זה קשה להיות ילד ב' למשפחה ב'. זה קשה
שאף פעם לא לקחו אותך לחופשה או לטיול, בזמן שהחברים שלך מתקשים לזכור כמה פעמים
הם עברו בברצלונה בקונקשן. זה קשה לראות שחברים שלך באים עם דיזל לבית ספר. זה קשה
לשמוע בבית שכסף לאוכל בקושי יש ושאבא נלחם עם השיניים כדי שלא יסגרו לו את העסק.
זה קשה כשמוסר העבודה שלך גבוה בפור ממוסר ההשכלה שלך. זה קשה לבקש כסף מההורים, כי אתה רואה את הפחד
שלהם מזה, ואם כבר אזרת אומץ וביקשת לקבל את ההתחשבנויות. זה קשה להגיד לחברים
כשיוצאים שאתה מבטיח שאתה תחזיר להם למרות שאין לך מושג מאיפה אתה מגרד את זה. זה
קשה להאמין במזל למרות שהוא אף פעם לא מאיר לך פנים. זה קשה לקבל את העובדה
ש"יש לך מזל שאתה יפה ויש אנשים שאפילו את זה אין להם". זה קשה שהחברה
הכי טובה שלך, שהיא כרגע האקסית שהאמנת בכל לבך שזה יצליח ואולי גם תתחתנו בסופו
של דבר מתעלמת ממך, או כשיוצא וכן מדברים אז זה על הבחור החדש, ולראות את הברק
בעיניים כשהיא מדברת עליו. זה קשה לכוון גבוה כשאין לך אמצעים. זה קשה שאתה מאחל
לעצמך שתתחבר לאנשים שאתה רוצה, אבל דווקא איתם אתה מרגיש לא בנוח. זה קשה שגם עם
החברים שכבר רכשת מזמן פתאום קשה לך לדבר. זה קשה לאבד דווקא שאתה חייב את מה
שאיבדת. זה קשה לטפס בכול הכוח לכיוון מעלה, וברגע שכבשת פסגה להפנים את המציאות הקשה שכוללת הפסגה הזאת, ולגלות שכבר אין לך לאן לחזור. זה קשה לשמוע שאתה חלק מעסקת חבילה. זה קשה לשמוע שאתה מספיק טוב כדי לשרת
אינטרסים של מישהו. זה קשה להרגיש לבד כשאתה מוקף באנשים. זה קשה לשמוע שאתה לא מתאים.
זה קשה להאמין שיש גרוע מזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
