אני לא חושבת שיש טעם להתעמק עוד יותר בהגיגים שלי על השוני ביני לבין האחרים- הרי עשיתי את זה בערך כל החיים.

השלמתי עם העובדה שאני שונה, "אם רגיש מאוד".

הפרעת חרדה.

דיכאון.

הפרעת אישיות.

אידיאליזם וקושי להתמודד עם כך שהעולם הוא לא כפי שהייתי רוצה.

כבר אין טעם להתעמק בזה - זה פשוט המצב והוא לא ממש ישתנה.

צריך לקחת את המצב הקיים ולהפיק ממנו את המיטב, לא?