אני משתגעת מהסטטוסים שאנשים מפרסמים בשבועות האחרונים. כאילו, זהו, נגמר הדמיון, נגמרו הדברים להגיד - בואו כולנו נפרסם את אותו פוסט מאה אלף פעם אחד אחרי השני! אלוהים ישמור, שקט כבר. שקט. מעצבנים.
אנשים מרגישים כזה צורך מטורף לשתף את כל העולם בפרטים על חיי המין שלהם. מה הקטע של זה?
אני אוהבת סקס, מאוד. אבל לספר לכל מי שלידי מה בדיוק אני אוהבת וכמה ולמה? לא, תודה. יש דברים שצריכים להישאר פרטיים. גם בעידן הזה של אובר-שיתוף וכל הרשתות החברתיות, צריך להיאחז בחתיכה של מידע אישי ומסתורין.
הלוואי והייתי מסוגלת לדבר עם מישהו בלי להרגיש שאני מכבידה ומעיקה. אני צריכה מישהו כזה, שיגרום לי להרגיש שאני באמת מסוגלת לדבר איתו על כל מיני נושאים בלי לחשוש שהוא יחשוב שאני כופה את עצמי עליו או מציקה לו. ולא יעזור שאדם יגיד את זה, כי כבר היו מקרים שאמרו את זה ואז אחרי תקופה "התוודו" בפניי שכל הזמן הזה הכבדתי עליהם. לא יודעת אפילו איך אפשר להרגיש בטוחה באנשים אם אני לא מאמינה למילים שלהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Temperantia