מכירים את ההרגשה הזו

שאתם חייבים

אבל פשוט חייבים

לשכוח את זה?

אבל דווקא מהסיבה הזו, זה לא יפסיק לקנן לכם בראש.

לדגור ולדגור, להטיל ביצים. צאצאים למחשבות על זה.

וזה מסתעף ומסתעף.

ואיך אפשר להצליח לשכוח?

איזה מגניבים אתם! מצאתם את השורה הארוכה והסודית שלי שאני כותבת במיוחד בשביל שהעיצוב בבלוג יסתדר לי כמו שאני רוצה. עכשיו אתם יכולים למות בשקט.

"העיקר שלא תהיי לחוצה".

כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה בשבועיים האחרונים...

"מה פתאום לחוצה?"

והנה הכל נוחת עליי עכשיו.

מחר יש לי טסט ראשון.

לא תיארתי לעצמי שאני אהיה לחוצה ממנו כמו שאני לחוצה עכשיו.

על הדברים הכי קטנים:

מותר לי לשים איזו מוזיקה שבא לי, אז להביא דיסק מהבית או לשים תחנה ברדיו? אולי לא לשים בכלל כי זה יבלבל אותי? מה ללבוש? ג'ינס כדאי? או שעדיף טייץ כי זה יותר נוח? ומי ניגש ביחד איתי? הוא יותר טוב ממני? אולי אחרי שאראה אותו אני אושפע ממנו? אולי אהיה הראשונה? ואיך הטסטר?

ואם הטסט בכלל יתבטל בגלל השביתה?!

אני לא רגילה לגשת למבחן בלי לחרוש אליו.

אז טחנתי שיעורים, נכון.

אבל פתאום זה מרגיש לי לא מספיק.

לאלה מבינינו שכבר נגשו לטסט (וגם לאלה שלא, זה בסדר):

מה עדיף- להיות ראשונה או שנייה?

ובעניין המוזיקה- לשים או לא?

מקווה שעד מחר יעבור לי כל הלחץ.