בואו ואספר לכם משהו על אלימות במשפחה.
זה לא בהכרח הבעל השיכור שחוזר הביתה ומפרק את כולם במכות.
זה לא בהכרח האישה הכנועה והמפוחדת והסימנים הכחולים על הילדים.
כבר חצי שנה שאמא שלי הולכת למרכז למניעת אלימות במשפחה.
עד לפני שבעה חודשים לערך, לא הכרתי בעובדה שמה שקורה אצלי בבית זו אלימות.
אמא שלי נשואה לבן אדם שמשפיל אותה מילולית, מעניש אותה כשמשהו שהוא לא אוהב קורה, מעניש אותה כשהיא מוציאה כסף בלי רשות שלו ואפילו הגענו למצב שהוא פשוט לא נתן לה כסף - למרות שאמא שלי היא המפרנסת היחידה בבית.
לאחי האמצעי הוא היה מפליק מדי פעם, בד"כ כשהוא היה טוען שהוא מתנהג לא בסדר.
ידעתי שהם שניהם בקשר עם עובדת סוציאלית אבל בעיקר כדי לקבל בשבילו קצבאות נכות וכדומה.
יום אחד היא התקשרה ואני עניתי. ביקשתי בספונטניות לקבוע איתה פגישה.
אז נפגשנו. בלי שאף אחד ידע. וסיפרתי לה את מה שקורה בבית.
והיא הסבירה לי שמבחינת ההגדרה, מדובר באלימות טהורה. הוא לא צריך להרים יד כדי שזו תהיה אלימות במשפחה.
מספיק שהוא יסחט כספים, יעניש כשמשהו לא בסדר קורה וזה עוד בלי לדבר על ההשפלה המילולית.
אז לאמא נקבע טיפול במרכז למניעת אלימות במשפחה.
תוך פרק זמן קצר מאוד התלוננתי במשטרה על הבעל שלה בגלל שהוא איים עלי.
הכל קרה נורא מהר ועברנו דירה.
אם לא ידעתם משהו על נשים מוכות, זה שברוב המקרים הן חוזרות על דפוס ההתנהגות הזה.
לכן לאחר פרידה של פחות מחודש אמא שלי חזרה לחלאה.
לאחר מניפולציות והבטחות שווא מצידו הם ככל הנראה חוזרים.
ואני יוצאת מהבית.
כבר עשר שנים הסיפור הזה נמרח. זה תמיד מגיע למחוזות האלה.
הם תמיד נפרדים, היא מתלוננת שהיא עשתה לי נזק ומבטיחה שלא תחזור על זה.
וחוזרת.
אז נשים מוכות, הן לא בהכרח אלה שנרצחות ואז נזכרים בהן.
הן אלה שירצחו בעתיד. שלא בהכרח מתלוננות. שיש להן מין פיצול אישיות,
כמו משיכה בחבל, שמצד אחד ההיגיון מושך ומצד שני ההרס העצמי.
ברוב המקרים זה ההרס העצמי שמנצח.
עריכה: 22:24
וואו.
תודה רבה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
