הלכתי לישון אצל סבתא לפני שבוע.
התעוררתי בבוקר עם אסמסים והמון טלפונים שהיא לא רוצה שאני אעזוב.
חברה שלה התקשרה בצהריים ואמרה שאמא כל הלילה בכתה, שהיא לא ישנה ולא אוכלת ושאני אחזור.
אז חזרתי. כמו מטומטמת חזרתי.
ויומיים אחרי היא הביאה אותו. והמשיכה להתחנן שאשאר. אז ניסיתי.
הגעתי הביתה תמיד אחרי 10 בלילה, יצאתי מוקדם לבית ספר, רק שלא לראות.
הוא רצה לדבר איתי. אמרתי שיקפוץ לי.
היא באה להצדיק אותו, שזו אני אשמה במצב הזה.
המלאך רק רצה לומר לי שאני יכולה להישאר בבית (אוי, כמה נחמד מצידו!)
שהוא סולח לי על התלונה במשטרה (וואו, באמת? כי פשוט לא יכולתי לחיות עם עצמי אחרי המעשה הנורא הזה!)
אבל אחרי שעניתי לו ככה הוא לא יעשה את זה ואני צריכה להחליט מה אני עושה עם עצמי.
וזה לקום בבוקר כשהרגל שלו דורכת בחדר שלי בכוונה להיכנס.
אז צעקתי. שלא ייכנס. אז הוא לא נכנס והלך.
הסתבר לי שהוא התקשר לאמא כדי לומר לה שאני צועקת עליו ומאמללת אותו.
אז היא התקשרה אלי.
ושאלה למה ואיך, צעקה קצת ואמרה שאני מעצבנת אותה.
הוסיפה גם שאני חייבת להחליט כבר מה אני עושה עם עצמי.
אז תכירו, מהיום זה החדר של הוד.
המחשב של הוד, המיטה, הכל.
כרגע הדר מתארחת בו. לא לעוד הרבה זמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
