אני נמצאת בחדר שלי, חדר השינה בבית של ההורים ליתר דיוק, אותו אחד שעדיין קשה לי לכנות "החדר שלי" גם כי מעולם לא שהיתי בו תקופה ארוכה וגם כי אני אעזוב אותו שוב בקרוב. אני עומדת במרכז החדר, מרחק של שני צעדים בלבד מפריד ביני לבין הדלת, עד כדי כך המקום הזה קטן. הנחש שחור, נוצץ, מתפתל בטבעות סביב עצמו בפינה על יד המחשב. לפתע הוא מזנק עלי, פיו הפעור לובש צורה של מעויין. אני מביטה לרגע בצמד הניבים החדים ואז האינסטינקט מתעורר ואני מתחילה לברוח. אני רצה מהר כפי שעוד לא רצתי מעודי, מועדת, אבל מתרוממת שוב וממשיכה לרוץ. הבית המוכר מאבד צורה ופתאום נראה אחרת לחלוטין, את הבלטות מחליפים לוחות עץ, החדרים משנים את מימדיהם, מתרחבים, הופכים למשהו אחר ממה שזכור לי. אני ממשיכה לרוץ והנחשים השחורים בעקבותי, זוחלים ומזנקים, נתלים מהמנורות שעל התקרה, ממדפי הספרים והארונות. אני יוצאת בריצה אל מרפסת העץ הרחבה, מועדת בפעם האחרונה ונעמדת שוב על רגלי, אני מרגישה בשבבי העץ הננעצים בכפות רגלי היחפות ואת השריטות שנשארו על כפות הידיים ואחת הברכיים אחרי הנפילה אבל לא עוצרת. אני יורדת במהירות במדרגות העץ אל החול עליו ניצב הבית וזה כבר לא הבית שלי, הישן המוכר והטוב שניצב בליבו של פרוור אי-שם בצפון הלא רחוק. הבית שאני רואה מאחורי הוא בית עץ גדול הניצב על חוף ים, מוקף בחולות. השעה היא שעת לילה ורק פנסים בודדים הממוקמים על המרפסת מאירים לי את הדרך, הנחשים בעקבותי ואני בורחת יחפה על החוף הישר אל המים. אני מצליחה לברוח. זהו ניצלתי. אני בטוחה. אבל אני בטוחה גם בכך שאם יש משהו בעולם הזה שיתפוס אותי, זה הנחש הזה, הנחש השחור משחור, הבוהק ונוצץ, הערמומי והמסוכן, ואז התודעה שלי עושה קליק קטן, מחברת חלקי פאזל כלשהם ולמחשבות שלי קופץ שם ונצמד לאותו יצור ערסי - ממבה שחורה, אם משהו יתפוס אותי, זו הממבה השחורה הזאת.

ברגע זה החלום מתחלף והופך למשהו אחר, עוד חזון אפוקליפטי והבזקים של תוצאות של שיטפונות ורעידות אדמה (יותר מדי ברור מאיפה זה הגיע), וגם ראיונות עבודה שנמהלים בכל התוהו ובוהו הזה (וגם כאן המקור שסיפק השראה לתת-מודע שלי ברור לי). אבל זיכרון של החלום הקודם עדיין נשאר ומהדהד לו אי-שם בזיכרון, מזכיר שהוא נחלם לא מזמן.

האמת היא שגם אחרי שהתעוררתי סופית זכרתי את פיסת החלום הספציפית הזאת וגם אחרי יממה שכללה לילה שלם של חלומות אחרים אני מגלה שאני זוכרת אותו, הוא עדיין איתי מוזר ומעט מפחיד ולא לגמרי מובן.

אני לא יודעת מה רצה להגיד לי תת-המודע היקר שלי בחלום הנחשים הזה. אויבים? אין לי באמת כאלה, אומנם ישנם כמה אנשים שלא הכי "מתים" עלי מסיבות כאלה ואחרות, אבל לרמה של אויבות הקשר ביננו מעולם לא הגיע. סמליות אחרת? אני מכירה כמה שאמור הנחש לייצג ובכל זאת הן לא מסתדרות לי במיוחד. אז אולי אין כאן שום סמליות שהיא, שום רמזים מהתת-מודע או התת-הכרה או נבכי הנפש. אולי זה סתם חלום מפחיד עם תחושה מציאותית וצמד מילים שנתפס בראש - "ממבה שחורה". יכול להיות, הכל יכול להיות. מה גם שבמציאות הממבה השחורה בכלל לא נראת כפי שהיא הופיעה בחלום שלי, בכל מקרה מבחינת הצבע. התיאור הכללי דווקא מתאים, אבל בפועל הצבע של הממבה השחרחורת הזאת הוא בכלל ירוק כהה, ירוק-זית מלוכלך ומדי פעם אפילו אפרפר (עשיתי חיפוש בגוגל בבוקר כדי לוודא אם חלמתי על יצור אמיתי ולא אחד שהצלחתי להמציא בעצמי). מה שכן, הממבה השחורה נחשבת לאחד הנחשים הערסיים ביותר, כך שהפחד שלי במהלך החלום היה ללא כל ספק מוצדק.

נ.ב

יש לי היום מגרנה בעוצמה כזו שכבר חודשים לא הייתה לי.

וזה לא כיף... בכלל.