אתמול שמתי לב לתופעה מעניינת למדי, לשינוי בתגובה שלי לכאב. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי רגישה מאוד עם קצות עצבים גלויים יתר על המידה (לא בפועל, אבל זה בהחלט הרגיש כך). אומנם לא השתייכתי לזן הצועק, בדרך כלל לא לבוכה, אבל מאז ומעולם היה לי קשה להתמודד עם מרבית הכאבים הפיזיים.

אתמול שמתי לב שלמרות שהכאב בצידו הימני של הראש לא רק שלא עזב, אלא התחדד והתגבר, אני מודעת אליו פחות. גם הגב התחתון שלי החליט להתפס על דעת עצמו ולהוסיף לגל הכאבים הכללי, גם העובדה שבגלל הסחרחורות וכאב הראש הפכתי ליותר מגושמת והתחלתי להתקל בחפצים רנדומליים יותר מבעבר, מה שבתורו תורם עוד כאבים ואפילו סימנים כחולים פה ושם. למרות כל אלה שמתי לב שאני מרגישה את הכאב כמו מבעד למסך של ערפל. זו תחושה מוזרה ללא כל ספק, לא לחלוטין מציאותית, לא לגמרי מובנת. אם אני עוצרת ו"מקשיבה" לגוף שלי, הכאב חוזר למצבו הרגיל, אבל אני בכל זאת מסוגלת "לחסום" אותו.

אומרים שבני אדם מסוגלים להתרגל לכל דבר, וכנראה שהאימרה תקפה גם לגבי כאבים ממושכים. זה אומנם לא אומר שאני מסוגלת לתפקד כרגיל. אני עדיין מטושטשת לחלוטין ובנוסף לזה, בעקבות חסימת הכאב הזו, גם מודעת פחות למה שמתרחש סביבי, ערנית פחות, איטית יותר. בנוסף לכל אלה ישנו עוד חיסרון והוא השינוי בתגובה שלי לחום. מדי פעם אני אוהבת לעמוד יחפה על מרצפות חמות או חול חם, לספוג את החום הזה לתוכי, להרגיש את הצריבה בכפות הרגליים. ישנם אנשים שעושים מדיטציה כדי להרגע ולהשתחרר, אני לעומת זאת מתהלכת על בלטות לוהטות בחום הקיצי. זה עוזר לי להשתחרר, להתעלות מעט מעל הגשמי, לגעת קלות בסוג שונה של תודעה. אבל אתמול... אתמול הבנתי שמסך ההגנה שיצרתי נגד הכאב חוסם גם את התחושה הזאת וזה חבל. היא באמת חסרה לי.

היום אני נוסעת לאסוף מהמרפאה את התוצאות הרשמיות של ה-CT מוח, וגם פגישת ייעוץ במרכז לרפואה משלימה יש לי.

מקווה לטוב.

עריכה:

ה-CT תקין עד כמה שאני מבינה במושגים רפואיים ואין ממצאים חריגים, עוד גורם שמצביע על כך שככל הנראה באמת מדובר בדלקת בעצב תחושתי בפנים, מה שבתורו מסביר את העוצמה המופרזת של הכאבים ואת המיקום שלהם. עכשיו כל מה שנשאר זה לשכנע את הרופא, כל רופא שהוא, לקבוע לי טיפול תרופתי.

נ.ב

לעת עתה כדי לשכך את הכאבים אני מתחילה בטיפולי דיקור סיני אחת לשבוע. אני שונאת מחטים, מפחדת מהם אפילו, אבל את הכאב הזה אני שונאת הרבה יותר.