לאחרונה שמתי לב למגמה מסוימת , מעין טנדנציה שמופיעה כאן בישרא השמוצי-פוצי שלנו ועוד הולכת וצוברת תאוצה. מדובר כמובן במגמת ה"זלזל בגבר" שעושה ביקורים חוזרים ונשנים בהמלצות העורכים ובפוסטים הפופולריים, וחייבת להודות שהדבר צורם לי בעין.

אני לא שוביניסטית חלילה, גם לא פמניסטית, ואם כבר אז אני מחשיבה את עצמי לאשת מרכז בכל העניין ה"איסטי" הזה ולא נוטה לפזול לאף אחד מן הצדדים הקיצוניים. אז כאשת מרכז אני לא אוהבת כשמזלזלים במין היפה, אך גם בזה שמשתין בעמידה לא הייתי רוצה שיזלזלו כי בגדול אם לנו הבחורות זה לא מגיע אז כך גם לגבר המצוי.

גבר הוא אדם ממין זכר, לא חיית מחמד שיש לאלף ולהכתיב לה כיצד להתנהג, לא מכונת כביסה שדורשת מדריך למשתמש, לא מסחטה אוטומטית אליה ניתן לבוא באינספור דרישות ולסחוט ממנה התנהגות שמתאימה לנו ולנו בלבד ושנוגדת את טבעו האמיתי של האדם, הוא גם לא ספר או הצגת תיאטרון עליהם יש לכתוב ביקורות קוטלות.

הגבר המצוי הוא אדם, בשר ודם ושיגעונות קטנים (שדרך אגב, קיימים גם אצל הנשים ובשפע), וכל מה שאישה צריכה "לדרוש"  ממנו זה דופק, אוצר מילים העולה על שלושים יחידות לא כולל קללות לשימוש בעת הצורך, יחס טוב ואהבה (בכל מקרה אלה ה"דרישות" שלי). אבל כמובן שאת כל אלה האישה צריכה "לדרוש"  אך ורק אם היא עצמה עומדת בקריטריונים הנ"ל (פעימות לב סדירות, שפה, ידידותיות סביבתית ואהבת הבחור), וכל מה שמעבר... זה כבר עסק אינדיבידואלי וכל זוג יפתור את בעיותיו שלו ויקבע את כלליו שלו ויחיה את חיו שלו, ללא הכללות בדברים הקטנים.

אז לכל הבחורות היקרות שהפכו לאחרונה לסוג של אלה באנדי ואימצו את גישת ה"No-Sir"הייתי רוצה להמליץ להראות קצת יותר חיבה וקצת פחות זילזול, אחרי הכל יחס גורר יחס...

כן, יש כאן ציניות מסוימת וגם מעט הומור מסוים ואמת מסוימת גם כן יש כאן, בכל מקרה זו האמת שלי. אני מאמינה שאין כל צורך להגזים ולהפריז, לדבוק בקטנוניות יתר, להכתיב אינספור חוקים וכללים שבחלקם נטולי היגיון ורחוקים מלהתאים לבחור המצוי אלא לכמה פריטים "מובחרים" של האוכלוסיה הגברים.

בכל מקרה זו הדעה שלי.