ב-13 לחודש לברברי , אותו אחד שמוזכר כאן מדי פעם, יהיה יום הולדת.  איש רבע מאה יהיה הברברי, ומה אני אגיד  - זה עסק רציני. האמת היא שאני לא יודעת עד כמה זה רציני עבורו, אבל זה ללא כל ספק רציני עבורי, במובן הכי self-צנטרי של המילה. אחרי הכל, החל מיום הולדתו של הברברי השעון האישי שלי יגביר את תקתוקו, וגם אם לא אז לפחות יתקתק באופן מורגש יותר וישאיר לי רק חודש, שבוע ויום עד ליום ההולדת שלי.

אני לא רוצה להראות כמו אחת מאלה שבוכות על כך שעברה עוד שנה מהחיים שלהן, אבל זה בדיוק מה שאני. "שונאת ימי הולדת אישיים" מוסמכת. בכל מקרה, זה מה שנהיה ממני בעשור האחרון, מאחר וכבר עשור שלם החיים מכינים לי איזו הפתעה מסריחה מדי שנה בשנה. במלוא הכנות, אני כבר מתחילה לפחד מההפתעה של השנה הזאת, בעיקר לאור ההפתעה שקיבלתי בקודמת.

כמובן שאני יכולה להיות מהאופטימיים האלה, החבר'ה החזקים שמחייכים לחיים בפרצוף או בועטים להם באיפה שהכי כואב במידה והם מתחילים לעשות קונצים. אבל אני בסה"כ בת אדם פשוטה, לא גבוהה במיוחד, לא מבריקה במיוחד, לא שום דבר במיוחד האמת. אדם ככל האדם ולא גיבור-על או שקר כלשהו. אז מבחינה תיאורתית אני יכולה להפציץ את המציאות שלי בססמאטות כמו:

"יכל להיות גרוע יותר", "יצאת בזול" או "לפחות הדבר הזה בראש זו פגיעה עצבית ולא גידול או סממנים ראשוניים של טרשת נפוצה כמו שחשבו בהתחלה".

אבל אני לא ממש טובה בדברים כאלה. לא אקרא לעצמי פסמיסטית-טורבו, ממש לא. אבל אני ריאליסטית עד כאב, וזה מספיק כדי להוריד את החיוך מהפרצוף ברגעים מסוימים.

אז עוד שנה אישית שלי הולכת להיגמר בקרוב, ואני מלאה בחששות מה"פאק" החדש שהמציאות מכינה עבורי שמהולות בתקווה שאולי הפעם הגלגל דווקא יתהפך ואני אזכה לפס של אור בחיים. אחרי הכל, במיד והעניין הזה של קארמה במובנו הניו-אייג'י נכון, אז בתור פיצוי על העשור הרע אני אמורה לקבל עשור בו אני אזכה בכמה מליונים בלוטו, אתעורר יום בהיר אחד לתגלית המופלאה שאני נראת כמו דוגמית של "ויקטוריאס סיקרט", אתחתן עם נסיך מסרט של דיסני ואחיה happily ever after. טוב, האמת שגם עשור ללא "פאקים" יותר מדי רציניים גם כן יחשב עבורי לעשור טוב. No need to be greedy.

אגב, אם כבר מדברים על ימי הולדת, נראה לי שכדאי לדבר גם על מתנות.

השנה החלטתי שהמתנות היחידות שאני רוצה, הן אלה שאני יכולה להעניק לעצמי (מעבר ללאמה הורודה, הרי היא השדרוג המודרני של הפוני הורוד, אבל זה רק כי אני בטוחה שלא אצליח למצוא אחת כזו):

לחזור למשקל הרגיל שלי.

לעשות משהו חדש ומעניין עם השיער שלי. שוב.

לסיים לפחות ספר קריאה-חופשית אחד למרות העומס של הסמסטר החדש.

להצליח לרוץ לפחות קילומטר אחד מבלי להיחנק/להתעלף/להסתחרר/לקבל את הכאבים המעצבנים האלה בצד הגוף.

לכתוב לפחות סיפור קצר אחד, שאולי לא יהיה טוב או מעניין במיוחד, אבל שיהיה קריא מההתחלה ועד הסוף.