בזמן האחרון אני חולמת חלומות טובים, מלאים באור שמש ומים זורמים, רחובות מרוצפים באבן ירושלמית חמימה למגע ורגליים יחפות. אני חולמת על בגדים לבנים ואבני טורקיז, על כך שאני מוצאת מחזיקי מפתחות בצורת חמסה באמצע הרחוב ומשיבה אותם לבעליהם, על כך שמברכים אותי ומאחלים לי כול טוב.

חלומות מוזרים, טובים וטהורים, גדושים בסמלי ברכה הישר מהיהדות. ואני... אני לא אדם דתי, כבר לא שומרת מסורת אפילו. אבל בכל זאת הקשר בין כל אלה לברכה נלכד לו בסינפסות, נשאר שמור במוח.

זה תמיד החלום האחרון שאני חולמת בדיוק לפני שאני מתעוררת, חלום של בוקר שגם הוא בעל משמעות מיסטית משהו. וזה תמיד חלום בהיר, חלום של זוהר ואור. חלום טוב.

אבל אני לא מאמינה בכלל בחלומות...

נכון?