ברכת הדגים נמצאת במרכזו של גן נטוש שצמח פרא, האמת היא שאיננה נראת כלל כברכת דגים והמראה שלה מזכיר יותר מזרקה שהפסיקה לפעול, אבל למרות שהמים בה הם מים עומדים היא צלולה ללא שמץ של עכירות. אני ניגשת אל ברכת האבן העגולה הזאת, המים בה צלולים כל כך שאני יכולה לראות את הצמחייה המימית שבה, גדלה על הקרקעית האבן ומתנועעת קלות בהתאם לתנועת המים. מדי פעם אני רואה את פרחי המים הלבנים נפתחים ומיד נסגרים כאילו היו צדפות. אני מקרבת את ידי אל המים ואוספת מלוא החופן מתחולת הבריכה, בשקע הנוצר בין כפות ידי הצמודות נוסף למים הקרירים שוחים דגיגונים קטנים. כל אחד מהדגים הקטנים זוהר בשלל צבעיים: סגול, ורוד, כתום, צהוב, כחול, ירקרק וכל הצבעים בוהקים ונוצצים כמו הקשת שנוצרת על פני שלוליות השמן שמכתימות את האדמה על יד תחנות דלק. כל דג שווה בדיוק משאלה אחת שעתידה להתגשם אם הדג משוחרר חזרה אל הברכה. אני מסתכלת על הדגים ששוחים בידי, הם שישה או שבעה או שמונה, אני כבר לא זוכרת. אני משחררת אותם חזרה לביתם המימי, מביעה משאלה עבור כל אחד ואחד מהם.

במציאות משאלות לא אמורות להתגשם אם הן נאמרות בקול רם אחרי שמביעים אותן בלב, בחלומות לעומת זאת המשאלות לא מתגשמות אם זוכרים אותן בבוקר לאחר שמתעוררים סופית ומשאירים את החלומות אי-שם בנבכי התת-מודע המעורפל. גם המוח שלי, בדומה לכל מוח אנושי אחר, ציית לכלל הזה וברגע בו התעוררתי דחק את המשאלות, כל השש או השבע או השמונה, חזרה אל התת-מודע שאת תכולתו אני לא בדיוק זוכרת בשעות הערות. לפחות יתר החלום נשאר כפי שהיה, טרי בזכרון.

זה היה החלום היחיד מכל החלומות שחלמתי בשבוע-שבועיים האחרונים שהיה נטול כל גוון תכלכל ותוכן... איך לומר... ארוטי. דבר שאני לא יכולה להגיד על כל יתר החלומות שחלמתי לאחרונה. אני באמת לא יודעת מה הסיבה לנושא האחיד והספציפי הזה שנוסף לרוב המכריע של החלומות שלי. אולי זה בגלל האביב שהופך למורגש יותר ויותר, אולי בגלל שנת השפן הסינית שמשפיעה אף היא על בני האדם ומעניקה להם את התכונות ה"שפניות" הידועות לשמצה, ואולי זה בסה"כ התסכול האישי שלי בתחום שמוצא לו פורקן בחלומות.

כנראה שהאופציה האחרונה היא המתאימה ביותר, מה שדי גורם לי להצטער על כך שבכל הקשור למגע פיזי אני לא לגמרי "נורמאלית". אני לא יכולה להפריד בין הצד הפיזי לרגשי בניגוד לנורמה החופשית הנפוצה כל כך בימינו וכנראה בגלל זה כל מה שנשאר לי הוא לחלום, בכל מקרה עד שאפגוש את האדם הבא שיעורר בי את הרגש וגם בתקווה לא ידחה אותי מעליו...