בעקבות הפוסט הזה של האדון איקס, החלטתי לעשות רשימה קטנה של בלוגרים שהצליחו לפלס את דרכם אלי הישר ללב דרך המסך והמקלדת. אלה הבלוגרים הראשונים עליהם אני חושבת בקונוטציה של ישרא. אלה האנשים אותם "אני קוראת", כפי שמתבטאים כאן בבלוגוספרה, גם אם לא תמיד מגיבה לפוסטים שלהם. אלה הם התומכים האישיים שלי, המשענת הווירטואלי שתומכת בי בהתמדדות היומית על הכאב, והם פשוט אלה שתמיד כאן.

TheEscapist - המקסימה והדואגת, שמגיעה לכאן בעיקר כדי לשאול איך אני מרגישה ולאחל לי החלמה ובריאות.

lily_ kane - האומנית המרתקת בעלת אחת הנשמות היפות ביותר שפגשתי אי-פעם. וחסר לך, יקירה, אם תתווכחי!

איקס - שפשוט תמיד שם בשבילי, ולמרות שלא פעם הדעות שלנו בנושאים שטותיים כאלה ואחרים שונות במלוא המובן, הוא זה שמקשיב ("קורא את" ליתר דיוק) לתלונות הפחות שטותיות שלי.

Enzo - החייכן והפוטוגני (), שתמיד יודע לעודד ושאותו אני מכירה באופן ישראבלוגי כבר במשך כמה שנים וכמה בלוגים.

 רון - שיודע להגיד את מה שהכי צריכים לשמוע ברגע נתון ועוד יותר לחלק מחמאות.

Boy Anachronism - אחד האנשים החזקים ביותר שיצא לי להכיר. צפויים לך דברים גדולים בחיים האלה, אני בטוחה בזה.

האמת היא שישנם עוד בלוגרים שהצליחו לתפוס מקום בלב שלי ואני יכולה להוסיף עוד עשרה כינויים לפחות לרשימה זו מבלי למצמץ, אבל צריך לעצור מתישהו ואי-אפשר להמשיך ולכתוב לנצח, בכול מקרה לא את אותו הפוסט.

אז לאלה שרשומים כאן וגם אלה שלא, אלה שקוראים את הבלוג שלי, אלה שמגיבים, אלה שאת הבלוגים שלהם אני קוראת, אלה שיודעים לתמוך ואלה שיודעים לשתף - תודה לכולכם על זה שאתם קיימים ועל זה שאתם אתם. אני מקדישה לכם את הפוסט הזה ואשמח אם תקדישו פוסט דומה לבלוגרים שמצאו מקום בחייכם, הישראבלוגיים או אלה שמחוץ לישרא. בקיצור איך שאומרים, תעבירו את זה הלאה.

שלכם, אמטיסט.

(או פונד, או ליז, או ההיא שמתבכיינת ללא הרף על כאבי ראש ומחלות נוירולוגיות...

 או ההיא עם גווני התכלת החדשים בשיער הערמוני-כהה. אה הא, למרות הגיל הלכתי על התרגיל והתחדשתי לי.)

והפעם השאלה שאני רוצה לשאול אתכם בעלת אופי מיתולוגי לחלוטין:

איזה יצור מיתולוגי הכי מרתק/מקסים/מפליא/מעניין אתכם?

זה יכול להיות כול יצור מיתולוגי שהוא מכול מיתולוגיה שהיא: סקנדינבית, יפנית, יוונית, מצרית וכו'. אני לא יודעת למה אני שואלת את השאלה הזאת, היא פתאום קפצה לראש הכואב שלי בזמן שסדרתי את קופסת הכדורים לשבוע הבא והחלטתי להעלות אותה כאן וכמובן גם לענות עליה בעצמי.

 אני אישית מוקסמת במיוחד, מוקסמת בצורה מתוקה-מרירה שכזו, מיצור שמשתייך למיתולוגיה הסלאבית ונקרא "רוסלקה". הרוסלקות הן שילוב של רוח רפאים, נימפת מים וסקובוס. הן נחשבו למעין בנות ים ששכנו בנהרות ואגמים של פולין, רוסיה ואוקראינה והאמת שעד כמה שידוע לי פרושה של המילה "רוסלקה" כיום הוא גם "בת-ים" במובן החצי אישה חצי דג הפופולארי שלו. הרוסלקות הסלאביות המקוריות לעומת זאת לא היו בעלות שום חלקי דג ונראו לחלוטין כנשים, נשים יפיפיות וחיוורות, בעלות שיער ארוך, סבוך וירקרק. הן התגוררו בקרקעיתם של אגמים, ולא פעם נחשב שהיו רוחותיהן של נשים צעירות שהטביעו את עצמן בגלל אהבה נכזבת. בלילות היו הרוסלקות עולות לחוף, יושבות על ענפי העצים הקרובים למים או רוקדות, ובדומה לבתולות ים היו מפתות גברים שחלפו בסביבה ומושכות אותם איתן אל קרקעית האגם.

בעיני נתפסות הרוסלקות כיצורים מיתולוגיים מאוד טרגיים וכנראה בגלל זה אני מוקסמת מהן כל כך. אחרי הכול, מה הסיכוי שהיו לך חיי דבש אם בסופו של דבר הטבעת את עצמך באגם ומאז כל בחור שאת מביאה "הביתה" לא שורד אפילו את הדייט הראשון?

סוד קטן:

מודה ומתוודה, אני באמת לא יודעת למה אבל משום מה הרבה פעמים אני מעדיפה את גרסת ה-Cover של אדם אלמוני זה או אחר מאשר את הביצוע המקורי של השיר. תמיד בביצועים האישיים האלה יש משהו שונה ופשוט... אישי, ואני אוהבת את זה. המסחריות נעלמת, אין זרקורים, אין שיווק, וגם כשיש הרמות לא מגיעות לאלה שנלוות לזמרים המפורסמים. זה ביתי יותר וקליל יותר ולא פעם אפילו טוב יותר.

ולעתים אפילו ניתן למצוא באותם ביצועים לא רשמיים יותר נשמה או נפש או חיוּת או רגש ופרשנות אישית מאוד למשהו מוכר ולא פעם ממסוחר.

דוגמה קטנה.

נראה לי שהחיבה שלי לעיבודים חדשים ומודרניים של יצירות אומנות ידועות נובעת מסיבות דומות.

לא יודעת למה, אבל יש לי חיבה לתולדות הקטנות והמשונות האלה שנוצרות כאשר לוקחים משהו מוכר ומוסיפים לו טאץ' אישי.

כמו כולם, אבל עם טוויסט קטן.