רק רציתי לבקש סליחה...

מההורים שלי, אותו צמד חמד מוזר בדרכו, על כך שנאלצתי לחזור לבית שלכם ולהוסיף עליכם עוד מעמסה ועוד בדמותו של אדם חסר השכלה וחולה שסוחט מכם כספים על טיפולים, תרופות ולימודים.

מבת הדודה שלי אותה לא ביקרתי מספיק ואיתה לא דיברתי מספיק במהלך השנה הזאת.

מהברברי היקר על ההברזות הבלתי פוסקות שלי ודחיית ה"ישיבה על בירה, פיצה ושיחה" בגלל ההתקפים הבלתי פוסקים שלי.

מההשכלה שלי שסבלה לא מעט מהמחלה ומהטיפשות וה"קליטה" האיטית מדי שבאו איתה. בשנה הבאה, השנה השנייה לתואר, אני מבטיחה להשקיע יותר, להתאמץ יותר, להבין יותר ולהצליח יותר ובתקווה לסיים את שנת הלימודים בהצטיינות כמו השנה אם כי בציון גבוה בהרבה.

מהגוף שלי על כך שאימצתי אותו יותר מדי מצד אחד ומנעתי ממנו את המנוחה המגיעה לו, אך גם חסכתי ממנו את אור השמש, האוויר הנקי, האכילה המאוזנת והספורט המגיעים לו.

מהספרים שנחים אצלי על המדף על כך שעדיין לא הספקתי לקרוא אותם.

מהמכחולים, עפרונות הרישום ומלאי הצבעים שלי על כך שלא עשיתי בהם כל שימוש השנה.

מהבלוג על כך שלא כתבתי בו בתדירות ובכנות בה רציתי, על כך שהגבלתי את עצמי כאן בגלל שטויות כמו עצלות, חוסר השראה או העובדה שהאקס קורא בו "מאחורי גבי" בתקופות למרות שביקשתי ממנו להפסיק לאחר שהפיץ תכנים אישיים שהופיעו פה בין מכרים, מתעלם מכך שאני כותבת כאן בעילום שם לא בלי סיבה.

ולבסוף הייתי רוצה לבקש סליחה מעצמי על כך שהייתי חולה כל כך הרבה, על כך שעדיין לא החלמתי, על כך שלא פגשתי במהלך השנה הזאת אדם שיאהב אותי, על כך שהזנחתי את עצמי מבחינת המראה והמשקל, על כך שלא הספקתי את כל מה שרציתי להספיק, לא ביקרתי בכל המקומות בהם רציתי לבקר, לא פגשתי מספיק אנשים חדשים, לא יצרתי מספיק קשרים חזקים, לא עשיתי מספיק.

בתקווה בשנה הבאה,

ובינתיים - סליחה.

סוף כל סוף תקופת המבחנים נגמרה לה והנה אני כבר חותמת כמעט סופית את השנה הראשונה לתואר הנוכחי. עוד מטלה אחת אחרונה להגשה וזהו זה, אפשר להמשיך לשנה ב' ללא חובות ועם טיפטיפה יותר משליש של נקודות צבורות מתוך הסך הכללי. הפעם ניגשתי לכל המבחנים במועד א', ואחרי שקיבלתי את הציונים גיליתי שאין לי יותר מדי סיבות לגשת למועדי ב'.  אחרי הכל, הציונים בסמסטר הזה היו סבירים למדי ונעו בין 91 ל-99, מפתיע בהתחשב במצב הבריאותי שלי שלא מאפשר לי להתרכז בשיט וגורם לי להפסיד הרצאות מדי פעם.

אז זהו זה, עוד עבודה מסכמת אחת וחופשה של חודשיים וקצת שאני אקדיש למנוחה וצבירת כוחות, עוד כמה גיחות לרופאים, אולי שינוי נוסף בטיפול התרופתי הנוכחי.

עברתי את זה, את השנה הזאת, למרות שבהתחלה זה נראה כמעט בלתי אפשרי.

אני די גאה בעצמי על זה.

מדיניות הקורס "מבוא לאנתרופולוגיה" - אם איבדנו את הציון שלך באחד הבחנים (בפעם השנייה, הרי הראשונה הייתה עוד כשפורסמו הציונים של הבוחן הראשון וכבר טופלה לכאורה), פשוט נשים לך אפס ונוריד 15 נקודות מהציון הסופי.

מה נסגר עם זה?!

15 נקודות זה לא משהו שטותי, זה הבדל בין 80 נבזי ולא צודק לבין 95 עליו עבדתי ושמגיע לי בצדק. ועכשיו אני מבררת ושולחת מיילים רשמיים עם תלונות ובקשות להסבר ותיקון, ומחכה לטיפול בבעיה שהובטח לי ושחסר אם לא תטופל. אני מאלה ששומרים כל התכתבות, כל מסמך בנושא רגיש מהסוג ואין לי בעיה להעביר לכל הסגל האקדמאי תיק הוכחות שמנמן שמוכיח את הזכאות שלי לאותו 95 ארור.

בחיי שאין לי ראש להתעסקות בשטויות מהסוג בהוכחה שהציון שמגיע לי הוא באמת הציון במגיע לי ושאותו אני אמורה לקבל, אחרי הכול הוא כואב יופי גם בלעדיהן כפי שידוע למבקרים הקבועים שלי כאן. חוץ מזה יש לי דברים אחרים לדאוג לגביהם: עבודה אחרונה לכתוב ולהגיש, להתפלל לכך שלא אצטרך לגשת למועד ב' בקורס האחרון בו נבחנתי (והתנאי האישי שלי למועד ב' הוא ציון הנמוך מ-88-87, כך שהדרישות האישיות שלי מעצמי גבוהות למדי), לסיים שתי חוברות תרגול ביפנית ואז לנסוע לבת הדודה ולהישאר אצלה פרק זמן לא מוגדר מראש, לברוח ולנקות את הראש מהפריפריה הצפונית הזאת.

ארררר וגגגרררר וכל השאר.