Here I am (:

לפעמים אני מרגישה שאין עם מי לדבר. וגם אם חשבתי עד לא מזמן שיש, אז אין באמת. רק לפעמים. אבל זה לא אותו דבר.

אין את מי לחבק ולמי לספר. אין לי עם מי להיות אני, אני באמת כמו שאני קמה בבוקר וכמו שאני הולכת לישון.

וזה חסר. חסר לי מאוד.

אבל אני שומרת על אופטימיות, כמו תמיד :)

ועכשיו יש לי בית ריק כדי להיות קצת עם עצמי.. אחרי הרבה זמן שלא הייתי.