ולמה אני עושה את הטעות הזאת כל פעם?

שאני נותנת לו להתקרב אלי,ואני הולכת איתו לצד שני צעדים והוא אומר שהוא רק רוצה לדבר.

ואז הוא אומר לי שנדבר קצת יותר רחוק.

ואז הוא אומר לי שהוא רוצה בנינו משהו

ואני אומרת לא.

והוא מציק ומנסה לשכנע

ועדיין לא

כי יש יותר מידי סיבות שלא

ולא באלי להתנשק איתו ושהוא יגע בי ובסוף יתבאס עלי שאני לא מוכנה לעשות יותר באיזה פארק מגעיל.

ואז הוא מנסה לשכנע עוד עם הפרצוף המסכן שלו שגורם לי להרגיש אשמה.

ויש לו טיעונים הגיוניים שאם חושבים על זה בעצם למה לא.

ואז הוא מביא את מכת המחץ ואומר לי שמי שאני רוצה לא רוצה אותי.

ואז כבר לא איכפת לי שאני לא רוצה ושזה ידפוק המון דברים אני פשוט מתנשקת איתו,ונותנת לו לגעת לי בחזה אחרי שכל פעם אני מעיפה לו את היד והוא מנסה ומנסה ומנסה ואין לי כוח להמשיך להתנגד אז פשוט נותנת.

והוא אומר שהוא לא יספר,ואני יודעת שכן ולמרות זאת אני ממשיכה.

ובאמת שאני לא יודעת למה.

ואז כמובן אני לא נותנת יותר רחוק מזה והוא מתבאס עלי ("ולמה אני צריך לבזבז פה את הזמן שלי?") והולך עם פרצוף מבואס ואני סתם הפסדתי מזה.

והנה אני בבוקר ורע לי עם זה ומגעיל לי ואני מפחדת ממה שיקרה אם הוא יספר כי דברים רעים יקרו,אם הוא יספר כי זה לא אמור להיות.

אני דלוקה על מישהו,חברה שלי והוא היו בקטע לפני שבועיים.

ואני מטומטמת ועושה אותה טעות כל פעם.

ויש לי כ"כ הרבה דברים לעשות היום אבל אני יכולה רק לחשוב על הטעות הזאת.

ושאני צריכה לפתח קצת אופי כדי להגיד לא.