"רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון."

החיים נעים בין שחור ללבן

בין ערפול חושים מוחלט, סבך של קשרים שלעולם לא ייפתרו,

לבין בהירות מוחלטת, מן צלילות כזו שגורמת לך לאבד את ההכרה. 

מי כמוני יודע בכמה בעיות נתקלים 

ועד כמה החיים לא מובנים, 

אבל כשישבתי על החול בים 

והסתכלתי על השונית 

חשבתי על איזה תנאים מועטים צריכים בשביל לחיות חיים, וחיים טובים; 

מקור אוכל ומים, מקום להניח את הראש, וחברה טובה, 

מוחות לדיון ולאינטרקציה שתעשיר את הנפש ואת המחשבה. 

ומכאן נובעת השאלה, 

איך בני האדם הצליחו לסבך את הקונספט הברור הזה ?

איך הוספו כלכך הרבה פקטורים למשוואה? 

זיהום, שנאה, מפעלים, דיכאון, כדורים, חיים על ספיד. 

~ אני לא יודעת מה מונע מבעדי לחיות ככה.