לכותרת שבחרתי הפעם יש משמעויות רבות.
שנה לבלוג (לא משהו ממש מיוחד, אבל סופסוף אוכל לראות מה חשבתי על דברים שונים לפני שנה בדיוק) .
שנה מאז שלא הרגשתי טוב (וסוף כל סוף, אני מרגיש נפלא) .
ההבדלים באישיות שלי מלפני שנה והיום (שהם לא מעטים כלל וכלל) .
וכמובן, שנה לערך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה.
אני לא מתכוון לכתוב "איזה מין יצור מעוות יכול לעשות שואה?!?" , "מוות לגרמנים" או "אני פשוט לא מאמין שדבר כזה יכול לקרות".
אני פשוט לא מוכן לכתוב דברים חסרי כל תכלית והגיון מאחוריהם, שבמידה והאנשים האומרים את הדברים האלה היו מבינים את המשמעות מאחוריהם, הם היו מתביישים בעצם.
איזה מין יצור מעוות יכול לעשות שואה? ובכן, כל בן ובת לגזע "היצור" הזה יכולים לחשוב על רעיון שכזה, בגלל שאצל כל אדם, ללא יוצא מן הכלל, קיימת (היית או תהיה) שנאה מסויימת כלפי משהו או מישהו.
מוות לגרמנים-ברצינות? אני לא בטוח שאפילו צריך להסביר עד כמה זה טיפשי לאחל מוות לעם שלם שחלקו אפילו לא נולד בתקופת השואה (ברור, אני מבין את זה שחושבים שמגיע מוות לנאצים, אבל בכל זאת, מי אמר שאלו כל הגרמנים, או רק גרמנים? ) .
אני לא מאמין שדבר כזה יכול לקרות- עובדה שזה קרה. ואפילו אם הסיבה לכך הייתה שנאה מיותרת וחסרת תכלית, אי אפשר להתווכח עם העובדה שזה קרה, ואסור לחשוב שזה לא יקרה שוב (אחת הסיבות בגללן אנשים טוענים כי את השואה יש להנציח לעד) .
אני יכול להמשיך ולומר עוד ועוד משפטים שאומרים היום, אבל אין לזה שום טעם, אני חושב שהיום כל אדם צריך לשבת עם עצמו, להזדהות עם הכאב והאובדן של הניצולים ולהיות מאושר שהוא זוכה לחיות את החלום של 6 מיליונים שנספו לשווא-על כך שהוא זכה לחיות בארץ ישראל, בשקט, וללא חשש ופחד מפני רדיפות.
5 מיליונים נוספים (לערך) נספו בשואה, וזו עובדה שאסור להתעלם ממנה. כשחושבים על הצוענים, ההומוסקסואלים, חולי הנפש והפולנים (וכמובן עוד רבים מכפי שאוכל לציין) אפשר להגיע למסקנה כי העולם בו אנו חיים כיום יכל היה להיות עולם טוב יותר גם בשבילם, בה יש פתיחות רבה יותר מאשר באותה תקופה נוראית.
את היום הזה, יום שנוצר בגלל רעיון ופעולות שטניות של אדם ארור, צריך לזכור תמיד, כדי שמקרה זה לא יחזור על עצמו, כדי שיהיה לנו עולם שקט וטוב יותר.
לפני שנה כתבתי (חלק מהפוסט משנה שעברה):
חשבו מהי ההרגשה,שמכל עבר רודפים אותך אנשים שחפצים במותך מבלי שעשית דבר,אלא רק בגלל זהותך.
דמיינו את הפחד,שבכל רגע נתון עלולים לתפוס אותך ואת בני משפחתך,להעבידם בפרך והורגם.
תארו לעצמכם איך חיי כל האנשים האלו השתנו תוך רגע אחד ,מחיים רגועים ואף טובים,לחיים מלאים בסבל ותו לא.
והתפללו שלעולם לא יקרו שוב רדיפות,שנאה ושפיכות דמים הדומות אפילו במקצת לשואה.
בהשמע הצפירה,לא משנה היכן תהיו,חשבו על אנשים אלו,על הסבל שעברו,ופשוט עמדו,למען כבודם וזכרם.
יהי זכר כל איש,אישה,ילד וילדה שנספו בשואה ברוך.
"לא הרמתי את קולי, בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."
-מרטין נימלר
אני מתחבר עם המילים שלי וחוזר עליהן שוב: התפללו שלעולם לא יקרו שוב רדיפות,שנאה ושפיכות דמים הדומות אפילו במקצת לשואה.
כמו שאמרתי בשנה שעברה, אסיים ואומר גם השנה:
יהי זכר כל איש, אישה, ילד וילדה שנרצחו בשואה ברוך, מי ייתן וזכו להגיע למקום טוב יותר. אמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
IL Guerriero