נגד מטוסים.

חמש שנים עברו מאז שגלעד שליט נשבה, ואין לו סיכוי לחזור, לא בחיים.

בנושא של גלעד שליט עברתי המון תהפוכות, המון התלבטויות, שינוי דעה קיצוניים.

השתתפתי בצעדה, הפגנתי.

ואז הבנתי שזה לא עוזר, זה נותן לחמאס מה שהם רוצים.

ועכשיו, כשזה חמש שנים בשבי אני מבינה שהסיכוי שלו לחזור הביתה אבד לחלוטין.

אם לא מחזירים חטוף תוך שנתיים, שלוש שנים מקס', אין לו סיכוי לחזור. לא בחיים.

כמה שקשה, געלד שליט יירקב בצינוק עד יומו האחרון.

לא משנה כמה נזדהה וכמה נפגין, הוא יירקב שם, כמו רון ארד, כמו נחשון וקסמן וכמו אחרים, רבים מכפי שאני רוצה שיהיו.

לא, א נחנו לא צריכים להיכנע ולשלם את המחיר.

ולא, אנחנו לא צריכים לשלוח חוליה לחטיפתו חזרה.

אני חושבת שהממשלה צריכה לעשות את הדבר הכי כואב שהיא יכולה לעשות, הכי כואב וקשה ונוראי, לצאת בהכרזה "אנו מתנצלים מקרב לב בפני משפחת שליט. אין ביכולתנו להחזיר את גלעד, פעלנו בדרך שגויה, עשינו המון טעויות בדרך וזה מאוחר מדי. אין בכוונתו לשלם את המחיר, גלעד לא יחזור הביתה."

הוא לא יחזור, למה לתת להם תקוות שווא?

לא נראה אותו צולע, יורד ממטוס לאור שמש, ברחבה מלאה בישראלים שבאו לתמוך, לא נשמע אותו אומר 'אני בבית'. לא נבכה כשהצלחנו להחזיר אותו. הוא לא יראה מאות ברכות לשנה טובה,  ומכתבים ואהבה של עם שלם.

לא נתאבל על חיילים שנספו בניסיון לחטוף אותו מהמחמאס, ולא נקיים עסקה להחזרת גופותיהם.

הוא עד יומו האחרון יהיה בצינוק. מתפלל שיחזירו אותו, אבל אולי יודע בליבו שזה אנוכי, ושאולי מוטב להישאר כאן, למרות הכל, למרות שנמאס, למרות שהוא רוצה הביתה.

קשה לומר את המילים האלו.

קשה לכתוב אותן.

אנחנו חייבים לוותר על גלעד שליט, לוותר על חלק מאיתנו ולהרפות. גלעד לא ישוב הביתה.

ואולי, אם נרפה, חמאס יבינו שאין טעם להמשיך, שקיבלנו אותו כמת ויציעו מחיר הוגן. אבל אין טעם להיות אופטימים.

לישראל יש ערך לחיי אדם, היהדות היא הדת היחידה שמקדשת את החיים.

אני מרפה ביום זה מגלעד שליט, אני משחררת אותו בכאב, אני משלימה עם זה שאם הוא יחזור, הוא יחזור בתור גופה. אני מצטערת ומדהה בשביל משפחת שליט,  אני מאמצת אותם אל ליבי. אני מעריכה את ההיאחזות הקשה שלהם בבנם ובאחיהם. ואני מרפה.

סלח לי, גלעד, סלח לנו, אנחנו לא מחזירים אותך.