כוסעמק, אני נשברתי.
באתי לכתוב את הפוסט הזה בהכי סבבה שבעולם, באושר, בכמה שהיה כיף.
ואני בסוף באה לכתוב על הבנזונה הזה.
אין מייל, עכשיו גם אין מסנג'ר.
פרץ, ההאקר הבנזונה, ואני לא יכולה להחזיר, ולא מכירה אף אחד שיכול להחזיר.
נשבעת לכם, אני מגנט לפסיכופתים.
מאז 2007 הבנזונה רודף אחרי, פעם מליון שהוא משליט טרור על החיים שלי ומשחק בי כמו בובה על חוטים. קוטע אחד אחד את הדברים החשובים שלי.
את המסנג'ר, הוא לקח. את המייל, גם כן.
את הפורום, השמיד.
לאנשים הוא לא יכול להתקרב.
כי אני לא אוהבת אף אחד, אז הוא לא יכול לסכסך.
הוא לא יכול לפגוע בי אם אני אעזוב את האינטרנט .
וזה מה שאני אעשה.
כי אני לא יכולה איתו, את המשטרה זה לא מעניין אם איזה האקר מזדיין פרץ לי למייל ולמסנג'ר ולפורום או אפילו אם הוא יפרוץ לכאן.
זה לא מעניין אותה.
וזה מכאיב לי יותר מדי.
ואני יודעת שהוא נהנה להכאיב לי, שהוא נהנה לגרום לי לבכות, וללקות בהתקף חרדה, ולסלק אותי מהמחשב, ומכל דבר שחשוב לי. הוא אוהב את זה. להכריח אותי להתחנן לרחמים, ואני לא אתן לו את זה.
אז אני נוטשת גם אתכם, ואת המחשב, וחוזרת להתמוגג במוזיקה ובבלוטות בראש.