אי אפשר להיכנס להתקלח בלי לנער את המגבת, לבדוק שאין בה נמלים.
וללכת בפרדס זה רק עם נעליים סגורות, כדי לדרוך על עקרבים.
ויש לי בגד ים זברה.
וכשאני רוצה לכתוב בבלוג הוא לא כאן.
רציתי לכתוב על אהבה ריקה, ושאני כבר לא ממש מאמינה באהבה. אני חושבת שאהבה זה קצת כמו קומוניזם, זה טוב ויפה בתיאוריה, אבל במציאות זה פשוט לא עובד.
הייתי אתמול בים. ואיזה ילדה קטנה אחת בכתה שהיא רוצה את אמא, אז ליוויתי אותה כל הצד השני של החוף עד לאיפה שהיא ישבה ורק חשבתי איזו חוסר אחראיות היה לנטוש ילדה קטנה ככה.
ואז כשהיא מצאה את אחותה, הלא גדולה ממנה בהרבה, אמרתי שאני אחכה שם ואחליף כמה מיליםי עם האמא, שמסתבר שהאם הלכה לקנות פיצה, הילדה באה איתה, ונעלמה לה איפהשהו, ואף אחד לא טרח לחפש אותה.
רק כשהאחות הגדולה יותר באה, ואמרתי לה על זה, הלכתי משם.
אני חושבת שאני מתגעגעת לכמה אנשים, בעיקר לדניבוי.
בזמן האחרון אני לא יכולה להפסיק לחשוב על מוות ושלמות ואושר.
מוות הוא דבר סופי, שלמות היא דבר בלתי מושג ואושר הוא דבר נזיל.
אילו ידעתי לצייר, הייתי מושלמת.
בסך הכל, אני באמת יותר טובה מכם.
פפ, אנשים אומרים שאני בלתי נסבלת, הא ?
תמיד הרעות בסרטים, הן קצת כמוני, מכירות בעליונות שלהן מעל כולם. רק ששמה, כולם מכירים בעליונות שלהן גם.
וט"ד חזר פתאום. פ'חחח. תקופה אחרת.
אני לא אתעניין לשמוע שוב כל מה שהוא מתעב בי, היו לי מספיק מנות כאלו בזמן האחרון.
אני זוכרת שהוא בעל אינטליגנציה רגשית ששואפת ל-0.
אני חושבת שאחוזר לי לנמנם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעל מטומטמת.