נגד מטוסים. קצת יותר ממילים אחרונות. |
| 1/2012
בית הצרחות. היא נשענה על הקיר החיצוני של בית הצרחות, קרובה לדלת כמו בשלשלאות, ועישנה את הסיגריה בדחיפות משהו. היא נראתה זקוקה לניקוטין יותר מאשר לאוויר שהיא נושמת, ההבעה שלה הייתה מבוהלת, היציבה שפופה והאחיזה בסיגריה הייתה כמו אחיזה בחיים שמאיימים לברוח. עיניה היה פעורות לרווחה ורדופות, כאילו היא לא רואה אותו בכלל. היא נראתה מוזנחת, עם הגופיה הלבנה ארוכת השרוולים והמכנס הרפוי השחור, שיער בקוקו מרושל ועיניים עמוקות שקעים, עם הטינופת שדבקה לעורה והשוותה לו גוון של אפר מדורה בחול. היא יכלה להיות יפה, אלמלא התחושה שהיא הקרינה. הוא פסע בצעדים מדודים לעבר בית הצרחות כשהוא מביט בה מרותק, וכאילו שזה אינו משתמע מהשם, הוא ידע שמה שמחכה לו שם לא יכול להיות טוב.
| |
|