נגד מטוסים.

לשטויות שעשינו. לא למי שהייתי.

אבל.. איך זה שפעם אהבתי לנשק אנשים, זה גרם לי להרגיש טוב. והיום זה לא עושה לי כלום? גם עם מישהו שאני אשכרה מחבבת.

והבהרתי לו שאני לא רוצה שום דבר רציני, והגדרות, ושהוא לא יכול לבנות על זה שאני לא "אבגוד".

ועדיין אמרו לי שאני משחקת בו.

אני לא רוצה. אבל...

שוב חייל התחיל איתי באוטובוס. הוא לא האמין שאני בת 16, אז הראתי לו תעודת זהות וצחקנו על זה שצריך לרשום לנו על המצח "עוד לא בת 18".

אני צריכה ללכת לאכול.

וזה לא משהו, כי אני לא יודעת אם אני רעבה גופנית, או שאני מרגישה חרא אז אני אטביע את יגוני באוכל. 

ונמאס לי לשחק יפה.

אמא לא מרשה לי ללכת להופעה המזדיינת. למישהו יש תירוץ מתקבל על הדעת שלא השתמשתי בו ?