בכלל לא יקר.
למה אתה לא יכול לעזוב ?
למה אתה מתעקש ומתעקש ומתעקש לנסות לתקן אותי?
אתה לא עושה לי טוב. כן אני אנוכית, ושוב אני באה לדבר על עצמי, אז סתום את הפה ותקשיב.
לדבר איתך גורם לי לרצות לחזור להרגלים ישנים.
הרגלים לא מוצלחים במיוחד.
נעלמו מעט הציפורניים שהצלחתי לגדל, וטיפה שיער. והנה בליטה קטנה בראש.
וכל המחשבות האלו, שהדחקתי, צפות.
ואני לא רוצה אותך.
כמה פעמים אני צריכה להגיד את זה?
אני לא רוצה אותך.
אני לא רוצה אותך.
אני לא רוצה אותך.
אני לא צריכה אותך.
אני לא צריכה אותך.
אני לא צריכה אותך.
אני לא זקוקה לך.
אני לא זקוקה לך.
אני לא זקוקה לך.
אתה לא יכול לתקן אותי. אתה חושב שי' לא ניסה ? והוא התייאש.
זה אותה הגישה, שאני כל כך רגילה אליה.
אלו שאומרים זה בסדר, מתוקה, הכל יעבור, אתה יכולה לבכות עלי.
אבל אתה לא כזה. אתה צועק תרימי את עצמך, ותראי כמה שאת חלשה. ואתה מנסה להקטין אותי, כאילו שאני אתקומם.
וזה לא יעבוד.
כי אני מסכימה עם כל מילה שלך.
ולהקטין אותי לא גורם לי לנסות לשפר את עצמי, זה רק גורם לי להרגיש חרא.
כן, גם לך יש רגשות, וגם אתה אנושי, וגם אתה בנאדם, וגם אני הייתי חרא. זו לו סיבה לעזוב ?
אני לא יכולה להתמודד איתך.
שאלת מה עשית רע.
והסברתי לך.
ואתה התעלמת.
אתה באת והלכתי, תמיד רק למספיק הזמן שיגרום יל להתגעגע אליך עד לביקור הבא בעוד חצי שנה. אתה השלית אותי. ואתה נטשת אותי. שוב ושוב ושוב.
וסלחתי.
תמיד סליחתי, כי זה אתה.
ולא עוד.
יש בי חלק שרוצה נואשות לסלוח לך, להגיד שיהיה בסדר, וכן, אנחנו רק חברים, והכל יהיה טוב, ונדבר, ויהיה מצחיק, ויהיה כיף.
אבל אני ואתה זה צמד הרסני.
אנחנו רק פוגעים זה בזה.
אז למה שלא פשוט תסתלק?
כי כמה שהסברתי, אתה לא מוכן לקבל שאני לא מסוגלת לנתק אותך לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעל מטומטמת.